אגיד מיד שאני מקווה שאני טועה. כי החזות שאני רואה היא קשה מאוד ומפחידה. וממילא כל מה שאגיד להלן מתבסס בעיקר על תחושות והבנות אינטואיטיביות, לא על הוכחות, בוודאי לא על ידיעה ביטחונית כלשהי. ואני לא יכול להיות בטוח שמערכת הביטחון לא צודקת יותר ממני בשיקוליה.



ואני ממש לא מדבר מצד ימין או מצד שמאל. לא נגד הבלגה ולא בעד הבלגה, אבל כפי שכולנו רואים, ישראל הולכת ומסתבכת בכמה חזיתות, ואני מודאג ממה שנראה לי כאובדן ריכוז חמור של נתניהו ומהצטברות השגיאות הלאומיות והביטחוניות תחת שלטונו: החל מהנאום “המזהיר” כביכול באו”ם, שהיה מזהיר באמת רק בחלקו השני, אבל בחלקו הראשון, עם כל צילומי האתרים והבתים באיראן ובלבנון, כלל האשמות נגד איראן שנשמעו מופרכות וילדותיות.



לצדו הכישלון הגדול במערכה מול עזה בדרום ומול האחיזה האיראנית בסוריה מצפון, שהסתיימה בשלב זה בהעברת טילי ה־300־S לסוריה; עבור בקלקול היחסים עם פוטין על ידי פנייה חסרת תוחלת לטראמפ בתלונה על נשיא רוסיה, בסוג של “אני אגיד אותך למורה” משפיל כלפי פוטין, שסופר את מתיו שנספו בהפלת המטוס. ואנחנו מפגינים אי־רגישות יהירה כלפי האבל הרוסי. כל זה עלול להסתיים באסון גדול ובקורבנות רבים, וזה אורב לפתחנו ממש, בקונסטלציה מדינית וצבאית כזו או אחרת, שבה איראן ורוסיה ישתפו פעולה נגדנו, למרבה הזוועה. 


אבל לי נדמה שנתניהו לא ממש כאן. הוא מתגרה באיראן וברוסיה, מלבה את טראמפ נגד איראן ורוסיה, מחזר באופן מביש ומסוכן אחרי הציר הסוני ומדינות הנפט הערביות, ומוקסם מיחסינו איתן, אבל למעשה שבוי בהיקסמות הזו, שכבר מגבילה אותנו בצורה חמורה ביחסינו עם עזה, למשל, ומדיחה אותנו להטיח ראש תוקפני בקיר מול איראן וכו’.

אם להביט על ענייני הפנים בחיינו, אנחנו בבעיה קשה בלא מעט תחומים: מחוק הלאום, דרך תאונות הבנייה והאופניים החשמליים הקטלניים, ועד עוולות מינהל האוכלוסין. לכן נתניהו, עם כל הכבוד להישגיו המרובים, חייב להיות מוחלף כאן ועכשיו או להוליך אותנו לבחירות מוקדמות ככל האפשר. אני, אגב, בעד יאיר לפיד כראש הממשלה הבא, אבל זה כמובן לא העניין עכשיו. ואני ממש לא מדבר על מצבו המשפטי והמשטרתי של נתניהו (ניתן למערכת לעשות את שלה), אבל החקירות והמשפט שצפוי לו, ומשפט אשתו, שכבר נכנס להילוך מתקדם, עלולים להשפיע על שיקול הדעת שלו, או ליתר דיוק על פיזור הדעת שלו, וזו כבר בעיה ודאית. לכולנו. 

לכן לפני שנתניהו מפיל אותנו איתו, אנחנו חייבים להחליף אותו במהירות האפשרית. ראוי אולי שהיועץ המשפטי יפטור את נתניהו מהמשך ההתנהלות המשפטית (ע”ע מקרה הנשיא עזר ויצמן) ויחייב אותו להתפטר ולמנות לעצמו מיד ממלא מקום זמני (אולי אפילו ממלא המקום האחרון שלו, יובל שטייניץ). ואז בחירות, ונראה מי ייבחר. 

זה בנפשנו. ואין זמן להתלבט. מדובר במעשה הצלה נחוץ ומיידי, ועלינו להתרומם לגודל השעה ולגודל החירום ולגודל האיום, לשחרר לביתו את נתניהו רב־ההישגים ומוקף אהבת העם האמיתית ולהניח לישראל להתקדם הלאה.