אגיד מיד שאני מקווה שאני טועה. כי החזות שאני רואה היא קשה מאוד ומפחידה. וממילא כל מה שאגיד להלן מתבסס בעיקר על תחושות והבנות אינטואיטיביות, לא על הוכחות, בוודאי לא על ידיעה ביטחונית כלשהי. ואני לא יכול להיות בטוח שמערכת הביטחון לא צודקת יותר ממני בשיקוליה.
ואני ממש לא מדבר מצד ימין או מצד שמאל. לא נגד הבלגה ולא בעד הבלגה, אבל כפי שכולנו רואים, ישראל הולכת ומסתבכת בכמה חזיתות, ואני מודאג ממה שנראה לי כאובדן ריכוז חמור של נתניהו ומהצטברות השגיאות הלאומיות והביטחוניות תחת שלטונו: החל מהנאום “המזהיר” כביכול באו”ם, שהיה מזהיר באמת רק בחלקו השני, אבל בחלקו הראשון, עם כל צילומי האתרים והבתים באיראן ובלבנון, כלל האשמות נגד איראן שנשמעו מופרכות וילדותיות.
לצדו הכישלון הגדול במערכה מול עזה בדרום ומול האחיזה האיראנית בסוריה מצפון, שהסתיימה בשלב זה בהעברת טילי ה־300־S לסוריה; עבור בקלקול היחסים עם פוטין על ידי פנייה חסרת תוחלת לטראמפ בתלונה על נשיא רוסיה, בסוג של “אני אגיד אותך למורה” משפיל כלפי פוטין, שסופר את מתיו שנספו בהפלת המטוס. ואנחנו מפגינים אי־רגישות יהירה כלפי האבל הרוסי. כל זה עלול להסתיים באסון גדול ובקורבנות רבים, וזה אורב לפתחנו ממש, בקונסטלציה מדינית וצבאית כזו או אחרת, שבה איראן ורוסיה ישתפו פעולה נגדנו, למרבה הזוועה.
התרעות פיקוד העורף