יש פסקי דין שאי אפשר לקוראם רק בראייה משפטית נקייה, ואסור לעבור עליהם לסדר היום כאילו היו עוד החלטה משפטית שגויה או ברשימת פסקי הדין השגויים. בקטגוריה זו נופל פסק דינו האחרון של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, אשר בתמצית פסק שיהודי זכאי לפיצוי בגין פעולת טרור שנעשתה בהשראת או על ידי חמאס.
השאלה המיידית העולה היא: ונאמר שהנפגע לא היה יהודי, האם אז היה כבוד השופט שולל ממנו בנסיבות הזהות לחלוטין את הזכות לפיצויים? משום שאם התשובה היא שלמי שאינו יהודי לא קמה עילת תביעה, הרי שאנו בעצם מפלים בין יהודים ללא יהודים בעניין כה אלמנטרי של זכות לפיצוי בגין נזקי גוף.
אבל ארשה לעצמי להניח כי השופט דרורי לא התכוון לתוצאה כזו, שכן עדיין במדינת ישראל קיים שוויון מוחלט בפני החוק, ובטח במקרים של נזקי גוף. ועל כן מתעוררת התמיהה: מדוע מצא לנכון כבוד השופט להדגיש דווקא את יהדותו של הנפגע? מדוע הוא חותר לבידול של אוכלוסיות בישראל?
אבל אודה, לא לחלוטין הופתעתי מפסיקתו של כבוד השופט דרורי. בעבר הוא כבר הוציא תחת ידו החלטה מזעזעת שהכשירה מי שביצע שורת עבירות פליליות חמורות להתמנות לדיין בבתי הדין הרבניים. וכך היה סיפור המעשה: רב צעיר רצה לצאת עם רכבו ממגרש חניה ללא תשלום. עובדת צעירה שהייתה אחראית על ניהול המגרש ניסתה למנוע זאת ממנו בגופה. הוא פגע בה, גרר אותה ברכבו 20 מטרים, נטש אותה על הכביש והמשיך בנסיעתו. לא היה שום ספק באשר לפרטי האירוע עצמו. ההרשעה במקרה כזה בעבירות חמורות, כולל נטישת אדם שבו פגע הנוהג ברכב, הייתה בלתי נמנעת אם אנו רוצים עדיין לשמור על נורמות משפטיות מקובלות. אבל אותו רב שאף להתמנות לדיין. השופט דרורי, בפסק דין ממושך, הסביר לנו את מהותה ומשמעותה של הסליחה בדין העברי. הוא סיפר על חוויה מרגשת, כמעט מיסטית, שעבר כאשר העבריין שנתפס ביקש סליחה בבית המשפט. על בסיס זאת, ותוך שימוש פסול בדין העברי, נמנע מהרשעה וסלל את דרכו של אותו עבריין להתמנות לדיין. אלא שבית המשפט העליון קיבל את הערעור שהוגש נגד פסיקתו השנויה במחלוקת של השופט דרורי והרשיע את הדורס בתקיפה ובהפקרה.
התרעות פיקוד העורף