זה כ־30 שנה, מאז פרסמתי את התוכנית הבסיסית לראשונה בעיתון מיוחד בשם "המילים", בתפוצה כמעט אפסית, אני מציע שלום מסוג חדש לגמרי, כזה שלא הונח למעשה על השולחן אף פעם, שעיקרו חלוקת הארץ בלי לחלק אותה: שתי מדינות, ישראלית ופלסטינית, הפרושות על פני כל הארץ בלי רצף טריטוריאלי, שאין בו כל צורך כפי שיובהר, ואיננו קיים כמובן גם כיום בישראל עצמה, המנומרת ביישובים ערביים.
לעומת זאת, ריבונותה של כל אחת משתי המדינות תחול על כל תחומי החיים - מזכות ההצבעה ועד החינוך, מן המערכת המשפטית ועד אישורי הבנייה בתחומי הריבונות - ועל כל אחד מהישראלים (שבחרו להגדיר את עצמם כישראלים) מכאן, ועל כל אחד מהפלסטינים (שבחרו להגדיר את עצמם כפלסטינים) מכאן.
אפרט תחילה את עיקרי ההצעה לשלומצדק. אחר כך יידרשו, כמובן, הרחבות, בניסיון לענות על כל הקושיות והמעקשים. הרי מדובר בכל זאת בסוג של חידוש עולמי, שצריך להבין ולעכל את הגיונו, גם אם למעשה אין פשוט ממנו: אז הנה עיקרי התוכנית.
עם זאת, מאחר שהרשות הפלסטינית תהפוך לריבון היישובים הערביים והשטחים הערביים במדינת ישראל, מנצרת עד טייבה ואום אל־פחם, ואולי גם שטחים בדואיים בנגב, בסמוך להתיישבות הבדואית הנוכחית (כלומר, פלסטין הריבונית החדשה תתפרש על שטח נרחב בהרבה מן ה"%22" שתובע אבו מאזן), יעברו שטח C ובקעת הירדן לריבונות משותפת ישראלית־פלסטינית, ויהיו נתונים במשותף, חצי־חצי, גם להתיישבות ישראלית חדשה וגם להתיישבות פלסטינית חדשה, בתיאום בינלאומי על פי כללים מוגדרים מראש.
כדאי לזכור כי תחום ההתיישבות הערבית במדינת ישראל כיום, כולל שטחי הבדואים בנגב, המרחבים הערביים במשולש הגדול והקטן והמרחבים הערביים בגליל (ראו מאמרו של הגיאוגרף פרופ' אלישע אפרת בחוברת "כיוונים חדשים", מס' 24) הוא כ־2,000 קמ"ר (!) - מתוך 21 אלף הק"מ של ישראל בגבולות הקו הירוק, כשמתחם היישובים הערביים עצמם בתוך הקו הירוק מגיע לכ־500 קמ"ר. לעומת זאת, שטחן של כל ההתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון, בגבולות תוכניות המתאר הנוכחיות, הוא כ־350 קמ"ר בלבד, כשהשטח הבנוי עצמו כמובן קטן בהרבה. כך שאנחנו יכולים להציע לפלסטינים ריבונות פלסטינית נוספת על שטח גדול יותר באופן משמעותי משטח ההתנחלויות - ובלבד שיואילו לקבל שטחים מאוכלסים בערבים (כמונו ביחס להתנחלויות העבריות) ולא שטחים ריקים. מה יותר צודק וסימטרי מזה? לכן מותר בהחלט וצודק בהחלט לחלק את הריבונות בשטח C ובבקעת הירדן בינינו לבין הפלסטינים.
ישראל בוודאי לא תאפשר למשל למחבלים לשעבר להיכנס לתחום יישוביה, ופלסטין בוודאי לא תאפשר לחברי ארגונים מסוג להבה או נאמני הר הבית להיכנס לתחומי יישוביה.
מטבע הדברים, השטחים הריקים מהתיישבות במערב ירושלים ימשיכו להיות נתונים לריבונות ישראל, ואילו השטחים הריקים מהתיישבות ישראלית במזרח ירושלים יימסרו לריבונות פלסטינית, תוך התחשבות במצב ההתיישבות בשטח (כלומר - הקרבה לשכונות ישראליות או פלסטיניות קיימות ואפשרויות התרחבותן הטבעית והמתבקשת). גוף שיפוט בינלאומי יוכל להכריע במחלוקות בעניין זה, על פי העקרונות האמורים, ועד שיכריע, אסורה התיישבות ישראלית או פלסטינית מחוץ למתחמים הישראליים או הפלסטיניים הקיימים, אלא אם כן יוסכם על כך הדדית.
התרעות פיקוד העורף