הצבעתי לליכוד בבחירות האחרונות, אני סבור שבנימין נתניהו היה המתאים ביותר מבין מי שראו את עצמם מועמדים לראשות הממשלה, ועדיין שום דבר מזה לא מונע ממני את אותה תחושה קשה של אי נוחות נוכח חלק מהדברים שמתפרסמים כאן בעניינו ובעניין רעייתו בזמן האחרון.  

באופן שאולי ייראה מוזר, דווקא מה שעולה נכון לעכשיו מתוך ההמלצה להעמיד דין את שרה נתניהו עושה עלי הכי פחות רושם. אם רעיית ראש הממשלה הייתה שולחת את המטפלת שהמדינה מחזיקה במעון ראש הממשלה, כדי שזו תטפל באביה בן ה־96 בביתו שלו, זו הייתה התנהגות בלתי נסבלת. אבל כשהגברת נתניהו מביאה אל ביתה את אביה הקשיש, ועובדת שמועסקת שם כדי לטפל במשפחת נתניהו סועדת גם אותו, ההתעסקות בזה מרגישה לי קצת כמו מידת סדום.
מה מפריע לי הרבה יותר? מפריעות לי העדויות, ועכשיו גם יש פסקי דין, בכל מה שקשור ביחס אל האנשים ה"קטנים" המקיפים את בני הזוג. מפריעים לי מאוד החומרים שעולים מדוח מבקר המדינה בעניין "ביביטורס", חומרים שלמען האמת מוכרים לנו כבר כמה שנים, מאז שחשף אותם רביב דרוקר לראשונה. מי שמחפש ללמד סנגוריה על משפחת נתניהו, אפרופו הדוח הזה, ימצא דרך קלה לעקוף את העובדות ואת הסכומים המטרידים. הוא יוכל לטעון שהמבקר מדגיש כל העת שאת מה שעשה נתניהו עשו כל השרים באותה תקופה. הוא יוכל לשאול למה נטפלים לנסיעות של נתניהו ולא מנדנדים לציפי לבני, שבשנה האחרונה בילתה בחו"ל 44 יום, ב־11 נסיעות שונות - יותר ממה שנסע נתניהו בכל תקופת הביקורת עליו - כשכולן שולמו על ידי ארגונים ועסקים פרטיים, כולל עיתון "הארץ", שמימן לה נסיעה לארה"ב.

שרה נתניהו. ההתעסקות בעניין מרגישה קצת כמו מיטת סדום. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אבל ככל שזה קשור בי, אני מעדיף הפעם להניח את כל אלה בצד. כי הנתונים שקשורים לבני הזוג נתניהו מחייבים גם את מי שתמך או תומך בראש הממשלה, וגם את מי שסבור שהוא ממלא היטב את תפקידו, להתעכב עליהם.
אי אפשר שלא להתעכב על נתון שמלמד שבני הזוג נתניהו ובנם שהו במלון לונדוני בסכום עתק של 8,568 פאונד, שאותם שילם איש עסקים. אי אפשר שלא להתעכב על בילוי של בני הזוג בריביירה הצרפתית בעלות ממוצעת של 2,500 יורו ללילה, שאת רוב ההוצאה לקח על עצמו ארגון הבונדס. אי אפשר שלא להתעכב על מקרה שבו ראש לשכת שר האוצר נתניהו, עובד שכיר שכפוף לו, נדרש לגהץ בכרטיס האשראי שלו סכום של 2,880 דולר לצורך מימון טיסותיהם של יאיר ואבנר, גם אם נתניהו טוען שבהמשך הוחזר הסכום הזה לאיש.
אלא מה? קשה מאוד לנהל דיון נקי על הדברים האלה באווירה הנוכחית, שבה שום דבר לא ענייני ולאיש אין שום יכולת לקיים חשיבה מורכבת; אווירה שבה אתה חייב להיות בצד של "ישראל היום" או בצד של שאר עולם העיתונות; אווירה שבה יש לחשוב על נתניהו ורעייתו כעל זוג מלאכים או כעל השטן ובת זוגו.

השורה התחתונה 

אפשר היה לפטור את הקושי הזה ב"מה זה משנה?". "העובדות הן עובדות, ישפוט הציבור, ישפוט היועץ, ישפטו בתי המשפט, ומה שצריך לקרות יקרה". אלא מה? קשה מאוד להתנהל בהגינות בשיח שבו אתה מבין שחלק גדול מההתקפה על נתניהו לא קשורה לממצאים של הדוח או של בית הדין לעבודה, אלא לעובדה שרובה הגדול של העיתונות פשוט רוצה לזרוק אותו לכל הרוחות, ולא משנה למה ולא משנה באילו אמצעים, ולא משנה כמה צריך לנפח ולהעצים גם זוטי דברים לצורך המטרה האסטרטגית הזו.
כאמור, יש לי הרבה הערכה לתחקיר ההוא של רביב דרוקר על "ביביטורס". אבל לפני שבועיים קראתי את הטור שהוא פרסם בנושא במוסף "הארץ" ונבהלתי. "אני לא יודע אם ממצאי 'ביביטורס' היו מגיעים לכתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן, גם אם הייתה מתבצעת חקירה נמרצת ביותר מיומה הראשון של הפרשה", הוא הסביר בניסיון לשכנע למה היה צורך לפתוח כבר מזמן בחקירה פלילית, "אבל אני די בטוח שנתניהו לא היה שורד פוליטית חקירה כזאת". 
ואני, שמחאתי לו כפיים על התחקיר ההוא, עצרתי בחריקת בלמים. האם יכול להיות שדרוקר היה רוצה חקירת משטרה, גם אם זו הייתה מסתיימת בלי שום ממצא פלילי, אך רק כדי שנתניהו לא ישרוד אותה פוליטית? פרסמתי בחיי העיתונאיים כתבות ותחקירים נגד ימין ושמאל, נגד יריבים פוליטיים ונגד כאלה שהצבעתי עבורם רק אתמול, נגד בני המגזר שלי ונגד בני מגזרים אחרים. מעולם לא חשבתי שהכלי התחקירי או הפלילי הוא משהו שכדאי להשתמש בו כדי להסיר מהדרך בני־פלוגתא. כי בסוג כזה של מלחמה למען ניקיון ציבורי, אין לי שום עניין לקחת חלק.
קחו עוד דוגמה. בשבוע שעבר, רגע אחרי שהתפרסם דוח המבקר ורגע אחרי שהתברר שהיועץ המשפטי החדש, אביחי מנדלבליט, אמור להכריע בקרוב אם לפתוח בחקירה, החלו העיתונים להפעיל עליו לחץ כבד. מנדלבליט זכה לתשבחות על כוונתו להכריע מהר בסוגיה, ולצדן אזהרה ברורה שלפיה ההחלטה שלו אם לשלוח את נתניהו לחדרי החקירות היא החלטה שתלמד את כולנו אם יש לו ליועץ עמוד שדרה משלו, או שהוא מחויב לקשרי העבר שלו עם נתניהו. וזו, בעיני, סוג של סחיטה באיומים, סחיטה שהשורה התחתונה שלה ברורה. תפתח בחקירה, תזכה לשירי הלל עיתונאיים. לא תפתח, נכתוב שהתגלית כפודל של ראש הממשלה.
האפשרות שהיועץ יקבע שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית ועדיין יוכל להיחשב לאיש הגון שהכריע רק על סמך החומר שהיה בפניו, היא אפשרות שכלל לא עלתה לדיון.

משאלות הלב

מי שרוצה להבין עד כמה התקשורת לא מסוגלת לדון באופן ענייני ואמיתי בשום דבר שקשור לנתניהו, מוזמן לקחת כדוגמה את התלונה שנחקרה במשטרה בחשד להטרדה מינית או למעשה מגונה שביצע מני נפתלי בעובדת מעון ראש הממשלה.
השבוע, יחד עם ההודעה על ההמלצה להגיש כתב אישום נגד שרה נתניהו, הודיעה המשטרה שהעבירה לפרקליטות גם את התיק הזה, והשורה התחתונה אמרה שהחקירה לא גיבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירה. המשטרה לא קבעה איפה נמצאת האמת, ומי צודק, ואם התלונה נגד נפתלי הייתה מוצדקת או לא. היא רק קבעה מה שקובעת משטרה לא פעם כשהיא מעבירה תיק לפרקליטות, שככל שהדבר תלוי בה היא לא רואה את החומר מתגבש לכדי כתב אישום.
ההודעה הזו נתנה את האות לשמחת בית השואבה של כל קבוצת מתעבי ביבי בתקשורת ולאוסף ספינים שלהם, שכולם עד האחרון לא היו מבוססים על העובדות אלא על משאלות לבם של הכותבים. אחד מהם היה עמיתי בן כספית. מצד אחד, כספית ראוי לשבח על היותו הסקופר שהביא הכי הרבה סיפורים על משפחת נתניהו. מצד שני, האובססיה שלו לנושא מביאה אותו לעתים למחוזות לא טובים. 
השבוע, לדוגמה, קבע כספית - לא ברור על סמך מה - שנעשה ניסיון "לתפור תיק" של הטרדה מינית למני נפתלי, וגם הציע למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד מי שניסו לתפור את התיק הזה. ואת מי מבקש כספית לשלוח לחדרי החקירות? את "אלה ששיתפו פעולה עם התועבה הזו. עיתונאים, קולגות, שנתנו יד לעניין הזה כשהם יודעים שלא היו דברים מעולם".

מני נפתלי. בניגוד להצהרות, מעולם לא הגיע אל הפוליגרף. צילום: אבשלום ששוני

 
ומכיוון שהעיתונאי היחיד שחשף את הפרשה הזו וגם עקב אחריה הייתי אני, ברור שאותי מבקש כספית לשלוח לחקירה בחשד לביצוע החשיפה ההיא, וככל הנראה מטעמי נימוס וחברות ארוכת שנים הוא נמנע מלנקוב בשמי. שהמשטרה תגיע אלי בעצמה. כספית לא היה היחיד. גיא פלג, הפרשן המשפטי של חדשות 2, סיפר לצופיו בנוגע לתלונה נגד נפתלי כי "המשטרה קבעה שזו טענת כזב".
והיה עוד אחד. יועז הנדל. "להכל אפשר להתייחס באדישות מתוך הרגל חוץ מעלילת דם וניסיון להלביש הטרדות מיניות על מי שלא עשה דבר", הסביר בדף הפייסבוק שלו, "כל השותפים - היוזמים והעיתונאים כדאי שיבדקו את סף המוסר שלהם".
האמת, התלבטתי אם להתייחס לכספית ולהנדל באותו טור. שכן, בניגוד לכספית, הנדל מעולם לא היה עיתונאי. הוא מעולם לא פרסם ידיעת חדשות, הוא מעולם לא הצליב מידע בין שני מקורות, ספק אם הוא קרא את הודעת המשטרה, ולכן זה יהיה לא הוגן להאשים אותו שלא בדק את העובדות בטרם שרבט את הגיגיו.
למה, אם כך, אני מזכיר אותו בכל זאת? כי פעם, כשעבד במשרד ראש הממשלה ונתקל בעובדת שטענה שהוטרדה מינית, הנדל עשה מעשה אזרחי נאה ופנה עם זה ליועץ המשפטי לממשלה. ללמדכם שכשיש לו עניין, הטרדות מיניות יכולות להזיז לו. אלא שכאן, בענייננו, מדובר בסיפור שיכול היה בעקיפין לסייע לנתניהו, ובמקום הזה הנדל ממש ממש לא רוצה להיות.

גרסת הפוליגרף

אז הנה העובדות. לפני שנה ומשהו הגיעה אלי עו"ד שרה מרקוביץ, שאותה אני מכיר אישית שנים רבות, וסיפרה לי על סווטלנה גורודצקי, שאותה היא מייצגת כבר הרבה שנים בעניין אישי כאוב. 
גורודצקי, כך העידה בפני, עבדה בעבר במעון ראש הממשלה ושיתפה אותה באמירות מיניות קשות של מני נפתלי כלפיה, בהצעות מגונות שהציע לה ובכמה ניסיונות שלו לשלוח ידיים לעברה. 
נפגשתי כמה פעמים לשיחות ארוכות עם גורודצקי. הסיפור שלה נשמע לי אמין, עד כמה שעיתונאי יכול להתרשם, אבל לא הסתפקתי בזה. לקחתי אותה ל"מכון הישראלי לפוליגרף", מכון שאני מחשיב כבר שנים כאמין ביותר. גורודצקי נבדקה על ידי ויקטור כהן, בעבר ראש אגף חקירות בשב"כ, ונמצא שהיא דוברת אמת. למחרת פרסמתי את סיפורה. בזהירות. סיפורי הטרדות מיניות מוציאים ממני תמיד זהירות מוגברת. הבאתי את כל הטענות בציטוט מפיה של גורודצקי, ולרגע לא טענתי - לא אז ולא לאורך הדרך כולה - שאם נפתלי התנהג באופן מחפיר אל גורודצקי, זה אמור להשפיע במשהו על אמינותו במקומות אחרים או שזה משנה במשהו את התשובה לשאלה מה עשתה או לא עשתה שרה נתניהו בבית ברחוב בלפור. 
ביום שישי, כשפתחתי את העיתון שאתם מחזיקים ביד, גיליתי שעוד טרם ירד הסיפור הזה שלי לדפוס הציץ בו עמיתי בן כספית ואף הספיק להתייחס אליו בטורו שלו. בן, כמו שאר הקוראים, לא ידע בשלב ההוא דבר וחצי דבר על הפרשה, אבל חרה לו כנראה שהעד המרכזי נגד שרה נתניהו עלול לצאת לא מי יודע מה בעיתון שלנו, ולכן הוא חש צורך להגיב עוד בטרם תתפתח הפרשה.
שתי הערות חשובות היו לכספית על החשיפה שלי. בראשונה שאל "למה המתלוננת נגד נפתלי לא הולכת למשטרה?". בשנייה סיפר שהרים טלפון לנפתלי והאחרון "אמר שגם הוא מוכן ללכת לפוליגרף". אחת מהציפיות של כספית התממשה. גורודצקי אכן הגישה תלונה למשטרה. הציפייה השנייה, משום מה, לא הסתייעה. אולי כספית היה עסוק ולא היה לו פנאי לקחת את נפתלי לפוליגרף. אולי דווקא לנפתלי לא היה זמן  לזה.
כך או כך, נפתלי לא הלך לפוליגרף, אבל עם השימוש שלו בעיתונאים כדי למכור את גרסת ה"אני מוכן ללכת לפוליגרף", הוא המשיך לרוץ הלאה. לפני כמה חודשים הוא התראיין אצל יעל דן בגלי צה"ל ושוב חזר על ההבטחה. כשדן הזכירה לו שגורודצקי עברה בדיקת פוליגרף ונמצאה דוברת אמת, נפתלי נשבע לה בשידור: "היום אני הולך לעבור בדיקת פוליגרף ואת תראי את התוצאה". אני מאמין קטן לאנשים שהולכים לבדוק את עצמם, את גורודצקי לקחתי לבדיקה שאני הזמנתי, אבל זה לא ממש משנה כי נפתלי שוב לא הלך. אל הפוליגרף הזה עוד נחזור בהמשך.

הקדושה הסלקטיבית

השבוע, כאמור, המליצה המשטרה לסגור את תיק התלונה נגד נפתלי בהקשר הזה. לא אדון כאן בשאלה אם נכון היה לסגור את התיק, רק אציין שבעבר הבעתי את דעתי בפני פרקליטתה של גורודצקי, על כך שמדובר בסיפור שבחלקו מלמד על התנהגות מכוערת אך בלתי פלילית מצדו של נפתלי, ובחלקו יהיה קשה מאוד להוכחה. ובכל זאת, יש כמה הערות שחשוב להדגיש.
הערה ראשונה, כפי שכתבתי למעלה, לבדותות על כך שהמשטרה מצאה שמדובר בעלילה של גורודצקי נגד נפתלי, אין ידיים ורגליים. בדקתי במשטרה. כמו שהפרקליטות סוגרת תיק מחוסר ראיות כשהיא חושבת שהיא לא יכולה להשיג הרשעה בסבירות גבוהה, כך קרה גם כאן. המשטרה לא העלתה שום חשד לעלילת כזב, לתלונת שווא או למשהו מכל מה ששמעתם וקראתם השבוע.

הערה שנייה, רק מי שכותב על הפרשה הזו בלי לבדוק ובלי להכיר את פרטיה, ומצד שני מצויד בשנאה גדולה למשפחת נתניהו, יכול לטעון שמדובר בתיק שגורודצקי או מישהו אחר תפרו לנפתלי. 
גורודצקי לא רצתה להתלונן נגד נפתלי ולא יזמה את התלונה במשטרה. באחד הימים, אחרי הפרסום שלי, היא זומנה ללהב 433 למסור עדות בנושא חקירת מעונות ראש הממשלה. במהלך העדות שאלו אותה החוקרים על מה שסיפרה אצלי ב"מעריב" קודם לכן, בעניין ההטרדות. החוקרים שאלו וגורודצקי השיבה. עם תום גביית העדות, הם ניסו לשכנע אותה להפוך את עדותה לתלונה. גורודצקי התלבטה. מראש לא תכננה להתלונן ולא ידעה אם יש לה אנרגיות לבלגן שתלונה כזו מזמנת. בסופו של דבר השתכנעה.
הבנתם, חברים? לא היא באה למשטרה, המשטרה באה אליה. אז איך מכל זה אפשר למכור לציבור את השטות הזו שהיא ניסתה לתפור לו תיק ועוד לדרוש שהמשטרה תפתח בחקירה, לא רק נגדה, אלא גם נגד מי שפרסם את זה?

יועז הנדל. מעולם לא למד מהי עיתונות. צילום: פלאש 90
אבל הסיפור הזה העלה בי עוד כמה הרהורים. ונגיד שגם הפרקליטות תחליט מחר או מחרתיים לסגור את התיק הזה. ממתי החלטה על סגירת תיק מלמדת על עלילה ועל ניסיון לתפור תיק? האם תמיד חבורת האנטי ביבי מתייחסת בקדושה כזו להחלטת הפרקליטות? הרי רק לא מכבר, כשהיועץ הקודם החליט שלא לפתוח בחקירה נגד נתניהו בעניין "ביביטורס", שחטו אותו כל חברי הקבוצה הזו וטענו שהוא מטייח. הרי כשהוא סגר את התיק נגד אביגדור ליברמן הם טענו שמדובר בשערורייה. 
הרי כשהיועץ המשפטי לממשלה סגר לפני 19 שנה את תיק ההובלות של נתניהו ועמדי, הם חשבו שהוא יועץ רכרוכי. אז יכול להיות שאל החלטת משרד המשפטים על סגירת תיק צריך להתייחס כאל דברי אלוהים חיים רק כשהיא עומדת בציפיות שלהם? זו עיתונות שאפשר להתייחס אליה ברצינות?
הלאה. מארגוני הנשים ומהלוחמים והלוחמות נגד הטרדות מיניות למדנו כל השנים כלל אחד גדול. 
המתלוננת תמיד צודקת. מכירים את המשפט הזה, נכון? הרי תמיד מסבירים לנו ש"אין לה מה להרוויח מהפרשה" וש"מתלוננת עוברת כל כך הרבה קשיים שזה לא משהו שמישהי הולכת אליו אם אין בזה אמת". ואז הגיעה סווטלנה גורודצקי, האישה שבתלונה שלה היה כדי לפגוע במני נפתלי, האיש שבתלונה שלו היה כדי לפגוע בבנימין ושרה נתניהו, והכללים השתנו.
פתאום זה נהיה בסדר להגיד על מתלוננת שהיא מעלילה. פתאום מותר לתקוף מתלוננות. פתאום מתברר שמתלוננת על הטרדה מינית יכולה בהחלט להיות חלק מכוחות השחור. פתאום מתברר שיש מתלוננות ששום חברת כנסת מהשמאל, כל הלוחמות הקבועות נגד הטרדות מיניות, לא מוכנה להתייצב לצדה. פתאום יש מתלוננת שאפשר להיכנס בה בכל הכוח וכל הלוחמות לזכויות נשים שותקות. פתאום מתברר שיש הטרדה מינית ויש נתניהו. ולמלחמה בנתניהו כללים משלה. 

תקדים עיתונאי

לפני כמה חודשים פרסמתי כאן שמה שקורה במשטרה בהקשר של החקירה הזו הוא שערורייה. שלא ייתכן שאותה יחידה תסתייע במני נפתלי בחקירה נגד שרה נתניהו ובו בזמן גם תחקור אותו כחשוד בהטרדה מינית. טענתי שיש כאן ניגוד עניינים, שמדובר בסיטואציה בלתי אפשרית, שצריך להעביר את התיק ליחידה אחרת. סברתי לתומי שהפרסום הזה יעורר מישהו להגיד משהו, להתבטא - אולי עיתונאים אחרים שהנושא קרוב ללבם, אולי ארגונים שפועלים נגד הטרדה מינית. כלום.
כדי להבין עד כמה לא מסוגלת התקשורת להתמודד עם סיפור שהיא חוששת שאולי בעקיפין הוא יכול לסייע למשפחת נתניהו, הנה הסיפור הבא. יום לפני סגירת העיתון, ערב הפרסום ההוא שלי, שלחתי אל מני נפתלי שאלות לתגובה. נפתלי בחר שלא להגיב. כמה שעות אחר כך מצאו השאלות שלי את דרכן אל הכתב המשפטי של ערוץ 2, גיא פלג. פלג, בניסיון לקעקע את הטענות של גורודצקי על הטרדה מינית עוד בטרם יתפרסמו למחרת היום, סיפר במהדורה שיש איזשהו עניין של טענות להטרדה מינית, צייר אותן כסוג של עלילה נגד נפתלי, וראיין את האחרון - רק אותו - כדי לשמוע ממנו שרודפים אותו.
זו למיטב ידיעתי הפעם הראשונה בהיסטוריה של העיתונות שדיווח על טענה להטרדה מינית נחשף בטלוויזיה באמצעות החשוד המכחיש, בלי שהעיתונאי טרח להרים טלפון אל המוטרדת, בלי שהוא שוחח איתה, בלי שהוא הביא את תגובתה.
השבוע, כששמעתי את עמיתי מספרים על "עלילת הכזב" של גורודצקי, טענה שכאמור אין לה ידיים ורגליים, נזכרתי בסיפור מעניין מהעבר הלא מאוד רחוק. זוכרים את אורלי רביבו? א' מבית הנשיא? בגרסה שלה במשטרה היו כל כך הרבה פרכות ובעיות אמינות עד שבסופו של דבר בחר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שלא לכלול אותה, לא בעסקת הטיעון שנסגרה עם משה קצב בתחילת הדרך וגם לא בכתב האישום שהוגש נגדו בהמשך. אתם זוכרים שמשהו מזה פגע באמינותה בעיני העיתונאים? ברור שלא. יש לכם הסבר לזה?
יתרה מזאת, למחרת היום שבו החליט מזוז שלא להכניס את רביבו אפילו לעסקת הטיעון הראשונה, כינסה רביבו מסיבת עיתונאים. במשך שעה ארוכה היא ישבה מול עיתונאים סקרנים וסיפרה להם מה לטענתה עולל לה קצב. זה היה מחזה הזוי. גם משום שעדותה הפכה חסרת רלוונטיות ברגע שאפילו היועץ המשפטי לא רצה לשלב אותה בכתב האישום. גם משום שחלקים גדולים מהסיפור שסיפרה באירוע הזה לא הסתדרו עם מה שהיא סיפרה בתלונותיה במשטרה. 
האם מישהו יכול להבין, אם כן, מדוע המשכנו לצטט את דבריה כאילו באו מפי הגבורה? מדוע גרסתה נמרחה למחרת על כל העיתונים, למרות שידענו שגם ליועץ יש בעיה עם הגרסה הזו? מישהו יודע להסביר למה עד היום איש לא הציע לחקור אותה על עלילה? מדוע עד היום היא נתפסת כבחורה הגונה חרף כל זאת, ולעומתה בסווטלנה גורודצקי מוטחת כל השפוכת הזו?
ונניח, רק לצורך הפלפול התלמודי, שהיה מתברר עכשיו שסווטלנה סתם סיפרה סיפורים, שהפוליגרף שבאמצעותו בדקתי אותה היה מקולקל, שמדובר באי הבנה אחת גדולה. נניח, רק לצורך המשחק המחשבתי. הרי את זה לא ידע איש בזמן אמת. אז איך מהרגע הראשון לא היה עיתונאי אחד שהיה מוכן לטפל בסיפור הזה? איך לא היה פעיל חברתי אחד שדרש לפתוח בחקירה נגד נפתלי? זה נראה למישהו סביר? האם באמת השנאה לנתניהו יכולה להצדיק את ההתנהגות הזו?
***
ביום חמישי שעבר הוזמנו סווטלנה גורודצקי ופרקליטתה, עו"ד שרה מרקוביץ, לפגישה בפרקליטות מחוז ירושלים. הפרקליטה שישבה איתן הסבירה להן באורך רוח את הקשיים שיש בתיק. היא לא אמרה את זה במפורש, אבל השתיים הבינו שהסיכוי שיוגש כאן כתב אישום לא מאוד גבוה. "גם אם נחליט בסופו של דבר לא להגיש כתב אישום, זה לא אומר שלא מאמינים לך. כדי להגיש כתב אישום אנחנו צריכים להיות בוודאות של קרוב ל־100% שנשיג הרשעה", אמרה הפרקליטה.
"יש לי שאלה", הקשתה עו"ד מרקוביץ. "מני נפתלי מסתובב כבר למעלה משנה ומבטיח לכולם שהוא מוכן להיבדק בפוליגרף ושאוטוטו הוא הולך לבדיקה הזו, בדיקה שהוא מעולם לא עשה. סווטלנה, לעומתו, נלקחה לבדיקה ב'מעריב' ויצאה דוברת אמת והיא מוכנה להיבדק שוב גם במשטרה. למה שלא תיקחו אותה ואת נפתלי?". "הפוליגרף לא קביל ממילא בבית המשפט", השיבה לה הפרקליטה. "אני יודעת את זה", ענתה מרקוביץ, "אבל כשאצל אופק בוכריס היה רצון של צוות החקירה להבין באיזה צד נמצאת האמת, זה נעשה. אז למה לא כאן?". 
גורודצקי, אגב, שמעה על המלצת המשטרה בעניינה מתחקירן של אחת מתוכניות הטלוויזיה שהציע לה להתראיין. איש לא טרח להתקשר אליה. איש לא חשב שצריך לעדכן אותה.