"חזרנו לאפריקה - וכל אפריקה מתרגשת מהביקור הזה", אמר הנתניהו, לפני שיצא לביקורו הממלכתי־משפחתי המטוקס והמושקע ביבשת. אחרי שהצליח להרגיע את אינתיפאדת הדמים בשטחים, לחסל את חמאס, לטעת תקווה לעצמאות ולביטחון בלב מיליוני ישראלים ופלסטינים, להשתלט על בנט, סמוטריץ' ורגב, לייצב את הכלכלה, הרפואה, יחסי העדות והדת בארץ ולתקן את קשרינו עם ארצות הברית והעולם, מתפנה ראש הממשלה ויוצא ללב אפריקה, כמבשר השחרור, הקדמה והשוויון לאפריקה המשועבדת והענייה.
ביבי התפנה, מִתְפַּעֵל האיש שלנו ביבשת, קוּנטָה קינְטָה, לכיבוש אוהב ואבהי של היבשת השחורה (ואולי כדאי לעדן ולומר "היבשת האפרו־אפריקאית", על משקל האפרו־אמריקאיות?). הוא שב לאפריקה עם טקס לאומי משפחתי, שיקַבע את השם "נתניהו" בלב ההיסטוריה, כמצבת זיכרון חי לתעוזה, לדמיון וליעילות המבצעית הישראליים. האם מוקי בצר, מפקד הכוח הפורץ אז, הוזמן לפמליה הנבחרת שנלווית למבצע נתניהו? ולמה לא, בדיוק? שניהם, ראש הממשלה הגיבור והלוחם האמיץ, בטח יודעים.