לקראת מרתון ירושלים: מה מניע את הרצים המכורים?

לפני שלוש שנים נהג פליקס שנדלזון לתרגל הליכות קצרות עם חבר בשביל הבריאות. “תמיד הייתי על הפנים בספורט”, הוא צוחק. “כילד העיפו אותי אפילו מחוג טניס, כי פשוט לא היה לי את זה”. כששנדלזון, סמנכ”ל כספים בחברת הייטק, שמע שהבוס שלו רץ חמישה קילומטרים, הוא נדהם שהוא מסוגל לעבור מרחק כזה אימתני, ועוד בנעלי ריצה.

כיום, שלוש שנים אחרי, שנדלזון, בן 38, כבר מתנייד עם 18 קילוגרם פחות, וברזומה שלו יש כבר שתי ריצות מרתון, כל אחת מהן למרחק הוא 42.2 קילומטרים. “אני די מכור”, אומר שנדלזון, שמשתתף מדי שנה בשמונה עד עשרה מרוצים, בארץ ובחו"ל, חצאי מרתונים ומרתונים שלמים. “אני מרגיש יותר טוב נפשית כשאני רץ. אני חוסך את הכסף לפסיכולוג, כי הריצה מסדרת את הראש. חלק גדול מההחלטות שלי בעבודה נעשות תוך כדי ריצה, הכל נראה אז יותר צלול. ריצה היא הספורט הראשון שאני מצליח בו וכל הזמן משתפר, אז ההצלחה כנראה ממכרת”.

מחר יתייצב שנדלזון לריצת החצי מרתון במסגרת מרתון ווינר ירושלים הבינלאומי, שייערך בסימן 50 שנה לאיחוד העיר. “בגלל העליות הקשות, מרתון ירושלים זה ממש לבוא בשביל הפאן ולא בשביל התוצאה”, הוא מסביר. “אני הולך לרוץ עם חבר מקומי, שבשנה שעברה כל הדרך סיפר לי על העיר. ‘כאן גדלתי, שם היה הגן שלי’. זה יהיה מרתון טיול בקצב סבבה ולא כדי לקרוע את עצמך. אין מרוץ יותר יפה ממנו”.

“אורח חיים לכל דבר"

למרתון ירושלים יש מגוון מסלולי ריצה להציע ל־30 אלף הרצים

מ־50 המדינות, שצפויים להגיע לאירוע: החל מריצת משפחות למרחק 1.7 קילומטרים, דרך ריצה לעשרה קילומטרים ועד לריצות חצי מרתון ומרתון שלם.

בריצת המרתון המלאה ישתתף שרון לוגסי (39) פריק ריצות אמיתי, שילווה את חברתו מירב במרתון הראשון שלה. לוגסי, שרץ כבר שלוש שנים, מתכוון לתעד במצלמה כל צעד, כולל את קו הסיום. “סיפרתי לחברה שלי שאת ההתרגשות של חציית קו הסיום במרתון אפשר להרגיש פעם אחת, אחרי זה היא נעלמת”, הוא מספר. “בשנה שעברה, אחרי מרתון טבריה, כבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. חיפשתי משהו חדש שירגש אותי, אז שאלתי חברים מה אפשר לעשות. הם אמרו שיש תחרות בריצת 100 קילומטרים בשטח, סובב העמק, אולטרה־מרתון. בלי לחשוב פעמיים נרשמתי לתחרות”.

לוגסי, שעובד כמדריך כושר וירי במשטרת ישראל, הוא מכור כבד לריצה. משכים קום חמישה ימים בשבוע, שותה קפה ויוצא לרוץ ברחובות. הוא משתתף בכ־20 מרוצים בשנה, בעיקר חצאי מרתונים ומרתונים שלמים, וכן מרוצי אולטרה.

“הריצה היא האהבה העיקרית בחיי”, הוא מודה. “אין משהו שאני אוהב יותר מאשר לקום בבוקר ולרוץ. היו פעמים שהיה לי חום גבוה או שלא הרגשתי טוב, כי הגוף רצה קצת מנוחה, ואלה היו הימים הכי גרועים שלי ולאו דווקא בגלל המחלה. לכן תעיר אותי בכל שעה, תן לי לשתות את הנס קפה או הקפה השחור, ואני יכול לצאת ולרוץ במשך שעות. זה המקום שבו אני יכול לחשוב, להתנתק מעולם. ריצה גורמת לי לאושר שאני לא מצליח לקבל באף מקום אחר”.

מיכל רג’ואן (40) מקדישה ב־14 השנים האחרונות חלק ניכר מחייה לריצה. היא משתתפת בממוצע בשבעה עד עשרה מרוצים בשנה, במקצים שונים, כאשר העיקריים שבהם הם המרתונים. המירוצים הם הן בארץ והן בחו"ל היא עברה לגור בשכונת בבלי בתל אביב בשל קרבתה לפארק הירקון, ואפילו את בן זוגה היא פגשה במהלך ריצה. “הוא רץ, אני רצתי, ומאז אנחנו ביחד”, היא מסכמת. “יותר קל לחיות עם מישהו שמבין למה את קמה בחמש בבוקר ולמה את לא יוצאת בערב לפני מרתון ולמה את לא שותה אלכוהול. זה אורח חיים לכל דבר. היום רוב חברי הם רצים. יש כאלה שהשפעתי עליהם והתחילו לרוץ בגללי וישנם חברי מהריצה, שהם סוג של קהילה. הרבה יותר כיף להיות עם אנשים כמוך, וכשאתה מדבר הם לא מסתכלים עליך בפה פעור. הם מבינים את מה שאתה חווה. יש לי גם, כמובן, חברים שנהיו אנטי”.

רג’ואן עבדה בעבר כמנהלת מערכות מידע, אבל ההתמכרות לריצה גרמה לה בשנתיים האחרונות להפוך למאמנת רצים. בדבריה אפשר להרגיש את התשוקה הגדולה לספורט. “כל פעם לפני מרתון אמרו לי בעבודה הקודמת: ‘לכי הביתה, אל תהיי פה’”, היא נזכרת. “הדריכות, ההשקעה. צריך סוג של מדיטציה כדי להגיד שאתה מסוגל לרוץ. לילה לפני אני אף פעם לא ישנה, וכשאני מסיימת מרתונים אני תמיד בוכה. זה מאוד מרגש. הדרך שאתה עובר לא קלה, ואני גם מביאה את עצמי עד לקצה. זה מאוד חשוב לי לא רק מבחינה פיזית, אלא דווקא מנטלית. כשאתה מסיים, כל הדרך מתנקזת לנקודה אחת. אני מדברת על זה כמו מישהי שהתחילה לרוץ רק לפני שבוע”.

לוגסי נרשם השנה לכל ריצות המרתון שמתקיימות בארץ. מדי כמה שבועות יש לו תחרות שמחייבת הכנה קפדנית. גם שנדלזון ורג’ואן חיים בקצב ספורטיבי מסחרר. “מי שמכיר אותי יודע שרוב המרתונים שעשיתי לא היו בשביל לנצח, אבל גם לא בשביל הנאה פרופר”, רג’ואן מספרת. “אני מאוד תחרותית. כל פעם רוצה לשפר את התוצאה, וזה לא תמיד קורה, אבל אני מתאמנת ב־120% שלי. ארבעה־חמישה חודשים נמצאת רק בזה. אני רוצה לשבור את השיא, וכשאני לא מצליחה, אני מנסה לעשות את זה בפעם הבאה, כדי להוכיח שאני יכולה. אף מרתון לא דומה לקודם”.

"מה יאתגר אותי עכשיו?"

הספורט הזה עולה הרבה כסף למשתתפים. נעלי הספורט עושות קילומטראז’ עצום, ולכן צריך להחליפן כל כמה חודשים. זוג איכותי יכול להגיע למחיר של 600 שקלים. ההרשמה לתחרויות עולה מאות שקלים, ועם תוספי מזון ומסאז’ים לתחזוק הגוף - העלות היא אלפי שקלים בשנה.

“תוספי תזונה?” רג’ואן צוחקת. “אם אני אצלם לך מה שיש לי בבית, אתה לא תאמין. פעם אמרתי למתאמנים שלי שגם בריצה ל־30 קילומטרים אתה מוציא כסף. שאלו איך? כל ג’ל אנרגיה עולה שבעה שקלים. אתה לוקח שניים, הנה 14 שקלים”.

וזה רק על ההכנות. 150 שקלים בערך היא מוציאה על כל מרוץ במרכז הארץ, 1,000 שקלים על מרוצים מרוחקים יותר, כמו בים המלח וטבריה, ו־5,000 שקלים על מרוצים בחו"ל.

לוגסי מדווח אף הוא על הוצאות כבדות. על מרוצי האולטרה הוא מוציא אלפי שקלים, כולל 500 שקלים על ההרשמה למרוץ, ובנוסף כ־500 שקלים מדי חודש על החלפת נעליים. כמו כן, הוא מוציא כ־700 שקלים על לינה במלון כשהמרוצים רחוקים, 250 שקלים על השתתפות בקבוצת ריצה, 200 שקלים על מסאג' לאחר מירוצים, ועוד אלפי שקלים נוספים על תזונה ואביזרי ריצה.

לוגסי לא זוכר לטובה את ריצת מאת הקילומטרים המפרכת שעבר, אבל מבחינתו הנאה לא הייתה המטרה, כמו בחלק גדול מהחוויות שעוברים הרצים למרחקים ארוכים. “זה היה מטורף”, הוא מודה. “לפעמים בתחרויות כאלה אתה יכול להתאמן שנים, ואז ליפול ליום לא הכי מושלם שיהפוך את החוויה לקשה ביותר. ביום של אותה תחרות, בקילומטר ה־28, נפלתי במעבר בקר ועיקמתי את הקרסול. הגוף, במרחקים כאלה, תמיד ימשוך אותך להפסיק, והייתה לי הסיבה הכי טובה לפרוש, אבל לא רציתי. חשבתי על כל תקופת ההכנות שעברתי, על הילדים שמחכים בקו הסיום, אז סיימתי ומיד שאלתי: מה יאתגר אותי עכשיו? חשבתי לעשות את תחרות ריצת 200 הקילומטרים, שזה בערך יומיים ריצה, אבל בסוף החלטתי להשתפר מבחינה מקצועית. לרוץ יותר מהר ונכון. לקחתי מאמן”.

רג’ואן תשתתף מחר בריצת חצי המרתון, אבל גם היא לא מתכוונת לשבור שיאים חדשים בירושלים ההררית, אלא יותר ליהנות מעוצמת האירוע. “התאמנתי במיוחד לריצה הזאת”, היא מספרת. “עשיתי אימוני עליות ליד מלון הילטון ובגבעת המופעים בפארק הירקון. דווקא המרוץ הזה הוא בשביל פאן, כי הוא מאוד מאתגר. חייבים לשים לב היטב למסלול”.