הפרויקט של יחדו גילבר מוכיח בפעם המי יודע כמה שהצורך הוא אכן אבי ההמצאה. הכל התחיל בשיחה שהתפתחה עם אדם מבוגר באוטובוס מבאר שבע לירושלים. האדון התעניין באשר לשירותו הצבאי של גילבר. כשזה שאל בחזרה, התשובה הייתה בבריגדה היהודית. ״שם אמרתי לעצמי - וואלה, אני רוצה לדבר עם מלא אנשים מבוגרים. יש אינספור סיפורים אדירים סביבנו״, אומר גילבר.
כך נולד ״אורחים לשבת״ ע״ש בניה שראל ז״ל, שנהרג במבצע צוק איתן -פרויקט אירוח בארוחות שבת ובחגים. זה התחיל באירוח קשישים, התפתח לאירוח חרדים לשעבר, וכיום נמצא על סף השקת אפליקציה שתאפשר לכל אחד לארח כל אחד. כל משתמש מגדיר את הצרכים וההעדפות שלו, וכל אחד משתתף בצורה שנוחה ומתאימה לו, תוך שקלול הקריטריונים החשובים לו, למשל, כשרות, שמירת שבת, נגישות, שפה ועוד.
גילבר (28) הואסטודנט בשנה שנייה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. בת הזוג שלו לומדת משפטים. הוא נולד וגדל בשילה, שני במשפחה בת שבעה אחים. עד לפני שנתיים שירת כקצין

בנח״ל ובחיל האוויר.
במרוצת שבע השנים האחרונות הוא חי בירושלים, ליד שוק מחנה יהודה. ״אורחים לשבת״ (שאפשר למצוא כמובן בפייסבוק) ממלא את חייו קצת יותר ממשרה מלאה לצד הלימודים. ״זה גם כיף לי, ואני גם מאמין שלא התחלנו להתקרב בכלל לפוטנציאל, למידת הטוב שזה יכול לעשות. אנחנו עובדים על יצירת רווחים מהפרויקט, כך שיוכל להחזיק את עצמו וגם לגדול, בלי צורך לבקש תרומות״, הוא אומר. המיזם, כאמור, נקרא על שם בניה שראל, שנהרג במהלך מבצע צוק איתן, והיה חברו לתיכון של גילבר. לאחר מותו החליט גילבר, יחד עם שותפים נוספים, להנציח את שמו באמצעות הפרויקט.
כאמור, ״אורחים לשבת״ התחיל מהרצון לשבת על כוס קפה עם קשישים ופשוט לדבר. אחרי כמה מפגשים אקראיים וסיפורים ששמע מאנשים, גילבר החליט למסד את הפרויקט, והבין שזה עניין שצריך להיות חלק מחייו. וזה לא היה הזרז היחיד.
״בזמן השחרור שלי הייתה תקופה של תקיפות קשישים בידי בני נוער וסיפורים על קשיים כלכליים״, הוא אומר. ״הבנתי שיש מרחק מאוד משמעותי בין הקשישים לבין שאר החברה, ושאני רוצה לנסות ולגשר עליו. הרעיון לארוחות שבת הגיע משום שהן מתקיימות גם ככה בתפוצה עצומה, כך שיש בהן פוטנציאל להיקף פעילות רחב. לצד זה, הוספת אדם או שניים לארוחה שמתקיימת גם כך לא מהווה נטל משמעותי״.
הנחת העבודה הייתה שצריך לשמור על אזור הנוחות של המשתתפים. ״היו לזה שתי השפעות עיקריות״, מסביר גילבר. ״החלטנו לאסוף משתתפים ולבדוק עם כל הצדדים את הצרכים וההעדפות שלהם. כל אחד יגיד שהוא מעוניין להשתתף באופן עקרוני, ואנחנו נבדוק איתו, באופן שבועי, אם הוא מעונין להשתתף באותו שבוע, כדי לוודא שזה מתרחש בזמן נוח ומתאים מבחינתו״.
בהמשך הגיעו פניות נוספות. הראשונה הייתה מחרדים לשעבר שביקשו להתארח. כל התיאום בין מארחים ואורחים התבסס על מיילים וטלפונים של גילבר ושל מתנדבים שריכזו את פרטיהם. במהלך השנה וחצי האחרונות הם תיאמו למעלה מ־1,000 ארוחות משותפות, כולל כמה מאות חיילים בודדים בליל הסדר האחרון.
״מהר מאוד הבנו שהמערכת המסורבלת שלנו לא עומדת בעומס ובקושי יכולה לצרף אנשים נוספים״, הוא אומר. ״קיבלנו עוד ועוד בקשות, החל מחיילים בודדים ועולים חדשים, דרך משפחות חד־הוריות, ועד אנשים שרוצים להכיר את שכניהם״.
המפגשים מרתקים, אומר גילבר: ״יש ניצולת שואה אדירה ומתוקה שאני מכיר מתחילת הפרויקט. היא הייתה הראשונה להתארח, והתארחה אצלי. מאז אנחנו בקשר. הייתי איתה ב׳זיכרון בסלון' והיה מטורף. יצא לי לתאם לה אירוח אצל משפחה שגם המשיכה להזמין אותה אחר כך בעצמה. זו ניצולת שואה בלי משפחה, ופתאום שמעתי שהיא אצלם לא מעט. סרגה סוודר לבת הקטנה שלהם. זה אחד הרגעים הכי יפים שהיו לי בפרויקט. למדתי הרבה על עצמי, אבל יותר על העולם. הדבר הכי משמעותי הוא שאנשים רק מחפשים איך ואיפה לתת. לאנשים אכפת ברמה מטורפת. כל מה שצריך לעשות זה לבקש מהם ולאפשר להם לתת. כמות האנשים שעזרו לנו ועוזרים לנו לאורך הדרך היא מדהימה. יש פוליטיקאים ובעלי חברות שמשקיעים מהזמן שלהם בייעוץ, מעוניינים לארח ולעזור, להפיץ את הפרויקט״ •