ישבתי לי בלובי של המלון המפואר הזה באילת. זה שבתור ילדה כל כך רציתי להיות בו, אבל לא יכולנו להרשות לעצמנו. ההוא שלימים הכרתי את כל חדריו ואת כל הכניסות האחוריות שלו. אילת תמיד נקשרה אליי עם חופש במובן המאוד רחב של המילה. בגיל 16 נסיעה עם חברה טובה באוטובוס עם שירי דנה אינטרנשיונל בווקמן וחווית סוויט סיקסטין בהתמזמזות מרגשת עם תייר על מדרגות לוליינות במלון אכסנייתי.
בגיל 18 איבוד הבתולין במחווה יוצאת דופן של החבר הראשון כמתנת יומהולדת מפנקת, שכללה בין היתר ברכה, שלל מתנות ומצעים חדשים שנאלצנו לספק למלון, בעקבות הטבח שהתרחש שם, ובגיל 20, זמן בו עברתי לווגאס הדרומית, על מנת לעבוד בעבודה מועדפת, אחרי צבא, שבורה מהפרידה מהחבר הראשון. שבר שהתאחה, במהירות שבה נשברות כוסות בארוחת בוקר הומת אדם של ישראלים בבופה בשבת, בתור לג'חנון. ועוד איזה ג'חנון.
ההגעה לאילת אז הייתה מלווה במבצע אחד פלוס אחד. אלו היו כמה קילוגרמים לא סקסיים בעליל, שהעליתי בשירותי הצבאי. החלום המקורי היה להיות בצוות בידור ולקפץ על הבמה עם אי אלו חתיכי העיר, אך מכיוון שהייתי מטען חורג יחסית לדוגמניות שהתהלכו שם, לכל היותר- יכלו לשים אותי בבובת פרווה ענקית, שאתגלגל עם הצמיגים שלי מהלובי לחדר האוכל ועל כך ויתרתי מראש. (באמשלכם, אילת- 40 מעלות- בובת פרווה, בוא ניכנס לאח לבנים ונסגור עניין). על מנת לקצר את הסיפור - פשוט אבהיר שזו לא הייתה תקופת הזוהר שלי והתמונות ממנה גנוזות.
התרעות פיקוד העורף