משחק כדורגל של באיירן נגד ריאל מדריד. בר תל אביבי שוקק חיים. עשרות גברים מיוזעים בערב תל אביבי אביבי נוטה לכיוון הקיץ מרותקים למסכים, כילדים הצופים בגיבורם המצוייר כדוגמת סמי הכבאי. הדרך היחידה לנתק אותם מהמסכים ולגרום להם להתייחס למה שקורה ביקום המקביל להם, הוא כנראה להביא את ג'יזל טופלס מהלכת מולם. אגב, ההצלחה לא תהיה בטוחה.

דווקא בערב רווי טסטסטורון זה, בחרנו חברותיי ואני לנחות באחד מהברים היותר עסוקים בעיר. אני הרגשתי כמו בסופרמרקט ענק שידי משגת הכול, אם תרצו כמו בבית של עמי ותמי: יש מכל הצבעים, בכל הגדלים, מכל העדות, בכל הריחות ובכל הטעמים.



אמרתי לעצמי (ואשכרה האמנתי לדקותיים) שאני לא הולכת להתחיל עם אף אחד היום, הערב הבטחתי לעצמי שאגוון. אמרתי ש"רק אעשה עיניים ואחשוק שפתיים בזעיר אנפין". העבודה בשעתיים הקרובות היא עליהם. במחצית. הזמנו אוכל. התחלנו בהרמת הכוסיות ובברכה המסורתית שלי: "בריאות, ממון וסקס המון". מלגימה אחת למשנתה אני סוקרת את היציע בבר וקולטת שולחן של זרים נושף בגבי.

ואז מתחילה כבר עם התיאוריות חובקות העולם: "הם בטח כאן לתקופת פוסט החגים, ודאי באו לקוויקי מהעבודה, רוצים לאסוף בחורה ל'אובר נייט', לחזור ולספר לחבריהם האנטישמיים בגולה איך זה להיות עם יהודייה".

ואז מבט כחול עיניים עמוק חודר קטע את מחשבותיי. הוא דומה קצת למישהו. מסתכל. חיוך מסתורי על שפתיו. החזרתי לו חיוך סקסי עם גשר (הכי מפתה שיכולתי לגייס באותם רגעים).
עושות סלפי. מצטלמות. הוא מחייך מאחורה. אומר באנגלית במבטא צרפתי כבד שהוא נכנס לתמונה. מחזירה לו חיוך נוסף ואומרת במבטא הכי אמריקאי שלי

"you just need to ask to take a picture with us. It won't cost you anything at that point."

משיחה על תמונות וחיוכים, הגענו לשיחה על היסטוריה שואתית (איך אני אוהבת להעלות את זיכרונות המסע לפולין 1998) סיבת הביקור בארץ ומה יקרה מחר בבוקר. הוא הסביר לי שאני ברת מזל שהוא נותן לי את הטלפון שלו. אני אמרתי לו שהוא בר מזל שאני מדברת איתו בכלל ושאלתי אותו אם הוא מנשק את המראה בבוקר. בצניעותו, הסביר לי קוראסון הפינוקים שהתגלה מולי- שהמראה מנשקת אותו.

מרגע אחד לאחר, הבנתי שהוא יהודי שעשה עליה (כבר מניותיו נסקו), דיברנו על מאיזה צד של הצלחת אנו מנגבים את החומוס ואיזה מלפפון אנו אוהבים יותר ( במלח או בחומץ, כמובן).
נפרדנו מהחברים המגניבים שלנו ועברנו, איך לא, לבר אחר בהמשך הרחוב. המשכנו את השיחה על זוגיות, רומנטיקה, ישראל , החיים ואיך לא- הדיון המתבקש - סקס בפגישה הראשונה- בעד ונגד. למעשה, לא היה לנו מה למלא בעמודה של ה"נגד". היינו מגובשים חזק בדעת ה"בעד". מעולם יחסי ישראל-צרפת לא היו חזקים, כמו שהיו ברגעים אלו.

כשאנו מחזיקים ידיים אל מול העולם ונשיקותיו הפריזאיות מחליקות על צווארי כמו בשעתם היפה של השנסונים הצרפתיים, שמעולם לא האזנתי להם, החלטנו החלטה הרת גורל – ללכת אליו הביתה.

אף פעם לא יצא לי להכיר את החלק היוקרתי של דרום העיר, כמו שהכרתי באותו לילה. בכלל אני חשה שאני מרחיבה את הידע שלי בנדל"ן והשקעות עם כל גבר שנכנס לחיי ואני מגיעה למשכנו הצנוע ומבינה מדרג לזרג מאיזה מרפסת הים התיכון נראה קרוב יותר והזריחה מרהיבה ביופייה.
הצרפתי לא דיבר איתי על מאדאם טוסו וגם לא על מישל פוקו או על ז'אן ז'ורס.

הוא גרם לי באופן מפתיע להבין שגם בסקס מזדמן יש רומנטיקה. הוא ליטף את שיער ראשי ולחש על אוניי לחישות נעימות. הוא נגע בעדינות בפניי ועיסה את רקותיי על מנת להרגיע אותי. הוא חייך אליי ללא הרף ולא הפסיק לחבק ולהצחיק אותי.

ואני, שמסתכלת על רומנטיקה בעיניים מפוכחות ומבריקות מדמעות, הבנתי שכך אני רוצה להרגיש ברגעים רבים במהלך יומי. הבנתי, שיכול להיות שאני מנסה להיות מחוספסת ולהיות מגניבה ולהעביר את הפרפרים הלאה מליבי אל האוויר הפתוח, אבל לפעמים, אולי רק לפעמים, אני צריכה לתפוס אותם בין ידיי ולא לתת להם לעוף אל קרני השמש.

גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.