יום שישי בערב. תחילת שנת הלימודים בפתח. יודעת שזה יום שישי האחרון של סוף הקיץ ובטוחה שאני חייבת לנצלו עד תומו. מתוך שעמום של הדלקת נרות, כשברקע ערוץ המוזיקה וריחות תבשילים מחלוני אני מחליטה לפתוח מחדש את אפליקציית "שלח לחמך", בעודי מסתובבת עירומה למחצה בביתי ועושה טוורקינג לצלילת שירי ביונסה המושמעים ברקע.
ואז, כמו משום מקום, כשאני משחררת עוד אנחת רווחה לאוויר ויונקת במציצה משחררת את הסיגריה האחרונה מהחבילה , תוך כדי שאני מבינה שזו החבילה היחידה שאראה ואחוש בקרוב, צדו את עיניי - עיני התכלת החתוליות של הבחור עם הגוף הנערי. בעצם קלטתי שהעדנו על התאמה הדדית עוד לפני אי אלו ימים, פשוט אף אחד מאיתנו לא הרים את הכפפה. ועוד איזו כפפה. ככפפה ליד.
שעות של שיחות, שמש, אלכוהול, הזמנת סושי וריח ה"weed" מהשכנים - עשו את שלהם וכך מצאנו את עצמנו בשעות הערב עורכים דייט נוסף. במיטה.
אני חושבת שלראשונה בחיי הרווקות-גירושים שלי הייתי נאמנה לעצמי בצורה נודיסטית.
ואני. רק רציתי לצלם את הרגע בסלפי ולמסגר אותו בתהומות ליבי. אז כן. בהחלט טרחתי בערב שבת. ואני מקווה לאכול את הקינוח עוד זמן רב.
התרעות פיקוד העורף