מגיל צעיר הרגשתי שאני רואה דברים אחרת. כשהתבגרתי הבנתי שאני רואה גברים אחרת. אני לא עוד אחת שאשחק את המשחק של "מי יתקשר ראשון ומי יציע סקס אחרון". המציאות עבורי הרבה יותר פשוטה. אני אבין עם עצמי מה בא לי באותה השנייה ולפי זה אפעל. גם אם זה יעלה לי (שוב) בהליכת ה- walk of shame" בבוקר שאחרי עם הסיגריה שלפני.
כל מפגש עם בני איבר המין היפה הביא אותי לשאלות האם אני משתוקקת ל"קוויקי" באצטלה של אהבה. האם אני מחפשת חבר לעט או לכעת, או שפשוט סתם בא לי להתפרק עם הרופא המחבק או רואה החשבון המתקתק. גיליתי גברים שדיברו איתי ויצאו עם חברותיי. התבדחתי אודות המצודדים שבילו עימי לילה לפני יובלות ובמקרה הגיעו לחבר מרעיי. הבנתי שאנו הבנות משחקות למעשה ב"טאקי". "לא בא לך על המתאגרף המאנפף? תחליפי אותו בזמר עם הקול העמוק והמגע המתוק". הגעתי למסקנה שהעולם הזה קטן מדי והעיר הזאת צפופה מאוד. ככל שהזמן עבר ידעתי שאני ממוקדת יותר. שאני מבינה מה אני לא רוצה. מה שהביא לכך שפסלתי לא מעט ונפסלתי די הרבה וכמובן נפגעתי. אבל לא עצרתי לרגע. כנראה שטוב שאני כזאת קרציה.
התרעות פיקוד העורף