"אני מודה לך על תקופה מדהימה לצידך. על רגעים מכוננים איתך. אבל אני מעדיף שנשאיר את הדברים כפי שהם ועל כן אני מבקש שתכבדי ותשחררי". מי מאיתנו לא קיבלה הודעה כזו? מי מכם לא כתב אותה? מי מאיתנו לא שיקר/ בילף/ אמר חצאי אמת/ את האמת לאמיתה עד כדי כאב? איך קורה שכשאנו בצד הזורק ולא בצד הנזרק הכול נראה לנו עובר את מסך הוואטסאפ, מאידך כשמעיפים אותנו כמו מטס ביום העצמאות אנו פשוט חשים שאבד עלינו הכלח ונעלמה לנו הברירה?

כמי שלאחרונה קיבלה את כדור הטניס חזק למגרש שלה ואף לא הצליחה להדוף אותו (למרות החצאית הלבנה הקצרה הסקסית ובגד הגוף המושלם שהידק את שיפולי גופי), אני גאה להציג, בעיניים אדומות מדמעות של לילות ללא שינה, עם אלכוהול מעבר למותר בדמי את הטור הנוכחי. כיצד להיזרק ולהישאר בחיים (המדריך המקוצר): קודם כל ולפני הכל- לא לקחת כל מה שמבאס בחיים שלכם ולהשליך על האקס (גם אם זה אקס של שעתיים/ יומיים או שנתיים).

לא כל שיר מיוטיוב הוא השיר שלו. לא כל נוף שעברתם בשיחה באוטו הוא נוף שלכם. לא כל מסעדה שישבתם וכל משקה אלכוהולי שלגמתם הוא משקה שלה. עם יד על הלב- מתי שתית בערב חברים וכדורגל "סקס און דה ביץ' " עם מטריה מיניאטורית ופלח אבטיח? נו בחייאת. קצת כנות רבותיי. חלופה: צרו לעצמכם חוויות חדשות: מצאו שירים חדשים, לכו למקומות שונים ממה שנהגתם לבלות ועזבו אתכם משחזורים. הם טובים לשיעור היסטוריה במוזיאון תל אביב לאומנות.

דבר נוסף- שיפט. דליט. נא למחוק התכתבויות ישנות - חדשות, הודעות קוליות, מעקב באינסטגרם. מעקב בפייסבוק ובבקשה, במטותא, הורידי גם את החברה הכי טובה שלך מפעולת הבילוש במקום שהנ"ל בוחר להתאמן. הגד לחבר שלך, שהוא גם חוקר פרטי, ככה, בין תחביביו, להפסיק להיות במקום ובזמן שהיא שותה קפה עם חברות בשבת בבוקר. לא, זאת לא יד המקרה. לא נפגשתם "על הדרך" ובדיוק לבשת את חולצת "דולצ'ה ווגאנה" אוסף שמור, אפריל 2019, מדריד.

זוגיות במשבר. צילום: אינג אימג'

לא "בדיוק יצאת מהמספרה" שנמצאת בצד השני של העיר ועשית טיול אופניים, כי זה נראה לך נחמד לטייל עם הכלב בשעת בין הערביים מתחת לבית שלו.

אופציה: חברים ישנים שהזנחתם, יזיזים משכבר. ריבאונד על הדרך- אם הוא עושה את העבודה ומרים אתכם ולא גורם לכם לשקוע יותר. תחביבים שאהבתם והתעלמתם מקיומם, טיול בחו"ל, טיולים בארץ. ספר טוב. סרט טוב. סקס טוב. עם עצמכם או בחבורה. צפייה בתמונות של הנ"ל גורמת לכם להיתקע. לא. הוא לא יגיד לעצמו כעת: "וואו היא נראית ממש טוב מאז שנפרדנו. אומנם לא חתכה לעצמה את הורידים, אבל העלימה איזה חמישה קילו, אולי שווה לתת לזה סיכוי". פחות.

נקודה אחרונה אבל לא מסכמת - די עם שקר ה"קלואז'ר". אין דבר כזה באמת. אל תתנו לאף אחד לאונן לכם במוח. סוף הוא סוף. לכן הוא עצמו מילה כזו קצרה. כי גם הוא יודע שאבד עליו הכלח. הוא לא בהכרח נעים, או טוב, או כמו שהיינו רוצים. ולא. הוא גם לא תמיד התחלה. צריך לתת לו את המקום שלו ולהיות בעצב הזה. כל פנטזיה דמיונית שתיפגשו ותדברו ותלבנו, זה מקסים ל"אנטומיה של גריי". במציאות הוא פחות בר מימוש.

אוקיי. נפגשתם? מה הלאה? עוד חיבוק, עוד ליטוף לאגו, עוד דקות שהייתם רוצים להקפיאם במציאות המחורבנת שנכפתה עליכם. אבל הוא לא ימתיק את הגלולה. בסוף תתעוררו בבוקר, תחפשו את האקסים לצידכם ותחבקו את הכרית באהבה. מה הפיתרון? להבין שהשיחה האחרונה היא השיחה האחרונה ותו לא. הכוח לא אצלכם. את הספינה הזאת משיט סקיפר אחר. כשהוא ירצה ליצור איתכם קשר (אם וכאשר) הוא יעשה זאת לבד. הוא מכיר אתכם מספיק טוב ומבין מה ההשפעה עבורכם של יצירת קשר.

וגם אז - אתם לא בעמדת החוזקה. אז נסו עד שזה קורה - להתחזק. צריך לזכור שאף אחד לא יכול להיכנס לראש של בנאדם אחרי פרידה ולכבד זאת. ("פחות אבל כואב") או פשוט להכין רשימת חסרונות מטורפת של הצדדים הפחות מוצלחים של מי שליווה אתכם בזמן הזה. הלכתי ליישם את הנ"ל. תכף אשוב. חזקה יותר. מפוכחת יותר. בתקווה עם חמישה קילו פחות.

גרושה בלי בושה: יותר טוב כלום מכמעט

איך קורה שכשאנו בצד הזורק ולא בצד הנזרק הכול נראה לנו עובר את מסך הוואטסאפ, מאידך כשמעיפים אותנו כמו מטס ביום העצמאות אנו פשוט חשים שאבד עלינו הכלח?