כמה פעמים אמרתם לעצמכם "לי זה לא יקרה?" כמה פעמים נשבעתם לעצמכם שאתם מתחילים דיאטת כסאח כדי להוריד את ה"פאוץ'" מהמותניים? כמה זמן אמרתם לעצמכם שאתם מפסיקים לעשן על מנת שתריחו כמו זר סחלבים? כמה פעמים נדרתם ביניכם לבין נפשכם שאתם חדלים לעשות הרגל מגונה ומתחילים לחיות בריא? אני מניחה שאתם מזדהם, וזה בדיוק הזמן בו אני מתחייבת כאן קבל עם ומקלדת: אני מתחילה צום סקס.
אני חייבת להודות שגם אני הפתעתי את עצמי בהחלטה שהתגבשה אצלי לאחרונה. לאחר שנתיים פלוס, מאז חזרתי ליער האפל של הרווקות, גיליתי בעצם כי "איין דבר כזה שאין דבר כזה". נשים יכולות להשיג כל גבר שירצו. גברים מצידם גם אינם טומנים ידם בצלחת. הכול קל, הכול נגיש. כולן מתחילות עם כולם. 
במרחק קליטת וואי פיי שיגרתי לכור מחצבתי, כל מי שחשקה נפשי בו: עשיתי קליטות עלייה בביתי, אירחתי שועי עולם על ספתי ובעיקר נתתי את עצמי למי שבא לי טוב בעין. כמי שיצאה ממערכת יחסים ארוכת שנים עם ביטחון עצמי שנישק צרפתית את הרצפה, החלטתי שאני לובשת את המכנסיים ופועלת כמו גבר. אין אחד שלא יישבה בקסמיי, אין מישהו שלא ירצה לאתגר את ביציותיי.

קלטתי את חוקי המשחק די מהר ושיננתי אותם לכדי ביצוע: תוקפים בכל מקום. מגיעים לבר- תוקפים. בסופר השכונתי - תוקפים. בחתונה - תוקפים. בשבעה - תוקפים עד מנחמים. הבנתי שאף אחד לא יאמר לי לא, כאשר המטרה תהיה ברורה וחד שטורנגולית.
על הדרך נפלתי גם לא מעט. האמנתי לגברים שאמרו שהם מתאהבים בי, רוצים להכיר לי את משפחתם ולבנות עימי בית בישראל (כן, גם אחרי שבועיים, הלוא הכול עניין של הרגשה).
סיפרתי לעצמי ש"כל גבר שהכרתי הוא מדהים, יש לו סיפור חיים מעניין, הוא הסקס הכי טוב שהיה לי עד עכשיו והוא ממש אני בגרסא הגברית".
עם הזמן, בלילות בהם הייתי ישנה באלכסון, הבנתי שאני טווה לעצמי קורי פנטזיות ונדבקת אליהן. קלטתי שאני מספרת לעצמי אגדת עם שאני אשכרה מאמינה לה - סקס יפיג את הבדידות הרגשית שלי. לא עוד.
אז החלטתי על צום מיצי גוף.
אני מנסה להתנזר בזמן הקרוב והבלתי מוגבל ממגע אינטימי. וגם לכך יש כמה כללי ברזל . החלטתי שבמקום לאכול את ה"האגן דאז", אלך על סורבה. במקום לעשות עם עצמי התערבות תוך כמה זמן החתיך במיטתי, אעשה עם עצמי הסכם  עד איזה דייט אפשר להצמיד שפתיים, להתנשק עד לא ידע, בלי לפשק רגליים. 
אני מפסיקה להתחיל איתכם, גברים, ומה שיגיע יגיע. לא מבזבזת זמן בbeen there"" ואתרי "היכרויות או לא" להיות אחרים. אפס מאמץ.
הגעתי למסקנה שאני מפסיקה להיות משרד היח"צ וצוות הבידור של עצמי ושל כל מי שבא איתי במגע. כי מסע הבחירות הזה מתיש. החלטתי לצעוק פחות. ויותר לדבר. מסתבר, שיש בדממה, יימח שמה, הרבה רעש מצלצל.
אתמקד בדיבור על ולא בעשייה. במין טנטרי עם מחשבתי. ידעתי כי גם אם אשבור את הצום אחרי ימים בודדים, ההשתדלות היא שחשובה. "הרעב משביעו והשבע מרעיבו" זאת השורה שלי לתקופה הקרובה.
ככל שאתרחק מהתעסקות אובססיבית בלתי פוסקת בדיבור ובמעשה אודות הסקס - אהיה רגשית מנותקת ממנו ולו במתי מעט.מאחלת לעצמי להיות חזקה ואולי לחזור קצת, אבל רק קצת ללירון התמימה. 
אבל ת'כלס, זה לא יילך, תמיד אפשר לשבור את הצום.