אני זוכרת איך הערב הזה התחיל. פחות זכור לי איך הוא הסתיים. סליחה, כשגירדתי את פדחתי היו לי שברי רגעים של עצב מהול בשמחה, עם המון הומור ולא מעט הלקאה עצמית. אה, וההאנג אובר הארור ההוא.
ובאותו ערב ההוא, כשאני שתויה קלות, מחפשת עוד חיזוקים חיוביים, אצל עוד זכר אלפא, רק רציתי לכתוב לבן זוגי משכבר "אתה בטוח שניסית לחלוטין, שמיצית את כל הפתרונות? איך ויתרת עליי? איך אפשר לוותר עלי?" ובא לי להגיד "שים את האגו בצד". שיחה כזאת שמתחברת למסע, שהוא בעצם משא מול כל הגברים שאי פעם רציתי והתלבטו, מול כל אלו שאמר שהם ממש רוצים, אבל התייאשו.
התרעות פיקוד העורף