אתם מכירים את הקטע הזה שבשלב מסוים בחיים, לעזאזל, אני מתכוונת לכך שבגיל מסוים, אנשים מרגישים שהכללים והנורמות החברתיות כבר לא חלים עליהם? כן, נדמה שישנה נקודת ציון על לוח השנה הכרונולוגי של המין האנושי, בדרך כלל בסביבות גיל 65 ומעלה, בה אנשים מפסיקים לדפוק חשבון ומתחילים לפרגן לסביבה האומללה והתמה שלהם את הדעה שלהם לגבי כל דבר שבא להם להגיב לגביו. אפס סינון, אפס חמלה, אפס טאקט.
אפס ביחסי אנוש. השמנת? אל תדאגי, דודה ברכה כבר תדאג לעדכן אותך לגבי זה במהלך ערב החג הקרוב. אתה שם את הרגליים שלך על המושב שמולך ברכבת- תהיה בטוח שתהיה מולך אישה מקשישה בשיער סגול (או גבר, אני ממש לא מפלה על סעיף מגדרי) שיצקצקו למראה רגלייך המחללות את המושב (כעיקרון, אני מסכימה איתם), ויסננו מתחת לשפמם - "הנוער של היום". כן, ישנו גיל שאנשים מגיעים אליו ומבחינתם מעתה ועד עולם, איך נאמר זאת בעדינות, הכול על האיבר האינטימי שלהם. במפתיע, אני אמנם רק בתחילת העשור הרביעי לחיי, אבל רגשית, אני כבר שם. קשישה נרגנת ומיזנתרופית שלא יכולה לסבול לצפות במישהו חולף על פניה ומתעסק בענייניו.
***
***
התרעות פיקוד העורף