אל תהיו תמימות. בנות רואות מוקדם מאוד איך אתן מתנהגות אל עצמכן. את מה שאתן אומרות על הגוף שלכן. אני הושפעתי מאוד מהגישה של אימא שלי לאוכל ולגוף שלה. השנאה העצמית, המאבק הבלתי נגמר באכילה, הדיאטות התכופות שהכניסו לחלל הביתי שלי באופן תדיר ביטויים כמו “הימנעות”, או “שקילה ומדידה”, או רחמנא ליצלן “מירי בלקין”, נתנו את אותותיהן בתת־מודע הצעיר שלי והפכו אותי למכונת ספירת קלוריות ומודעות עצמית מופרכת עוד בטרם הגעתי לגיל ההתבגרות. כשהייתי בת 10 פצחתי בדיאטה עצבנית, ככה על דעת עצמי. בתוכנית האמנותית: לא לאכול כלום בלי להתקשר לאמא שלי ולשאול אותה לפני זה אם מותר לי לאכול את הדבר שאני הולכת לאכול. אין לי מושג למה היא שיתפה פעולה עם השטות הזאת ואין לי ספק שהיא לא התכוונה לרע. בכל אופן, מבחינתי זה כבר היה מאוחר מדי.
עד היום, אף שאני משכילה למדי בנושאי דימוי גוף חיובי וללא ספק מבינה באופן שכלתני איך אמורים להתנהל עם אוכל, אני עדיין נמצאת שם. גוש ילדותי שמפחד מהאוכל שהוא הולך לאכול ומתעסק בו כמו שאמורים להתעסק בנושאים רלוונטיים בהרבה. לפחות כמו שלום עולמי או מצבו של החור באוזון.
החודש נתקלתי במאמר שבו דיווחה אחת מהנשים המתוקשרות ברחבי העולם, העלמה קורטני לבית משפחת קרדשיאן, על הגישה המאוד מסוימת שלה כלפי דימוי גוף ובתה הפעוטה פנלופה.
קרדשיאן, אמרה בראיון לגיליון אוקטובר של מגזין קוסמופוליטן שהיא מסרבת לומר את המילה "שמנה" ליד בתה, וגם הסבירה את העניין: “יש כל כך הרבה שיחות שאנחנו מנהלים בלי להבין שהילדים שלנו מקשיבים. אני פשוט לא רוצה שאף אחד יתחיל להיות יותר מידי מודע לעצמו”. היא גם התייחסה לסצינה מסוימת בסדרת הריאליטי של המשפחה, שבה אמרה לאם המשפחה, קריס ג’נר שלא תאמר על עצמה שהיא שמנה כשפנלופה בסביבה. "אומרים שאם האימא בטוחה לגבי הגוף שלה, הסיכוי שלבנות שלה לא יהיו הפרעות אכילה גדל", היא הוסיפה. “הגוף שלי בסדר בעיני, אבל אני שמה לב לדברים קטנים. לפעמים אני לא מרוצה מאיך שבגד נראה עלי, ואני מחליפה אותו. ואני רואה שגם הבת שלי עכשיו עושה את זה”.
האמת, מצד אחד אני רוצה להעריך את התפיסה, את הגישה ואת ההתכוונות של קרדשיאן. מצד שני, יש באמירות שלה גם משהו צורם. מצחיק, אבל לפני כמה ימים דיברתי עם אחת מהקולגות שלי, אישה שמקפידה לשמור על הגזרה ומתוסכלת לא פעם ממה שהיא מכניסה לפה.
שאלתי אותה אם היא מדברת עם הבנות שלה כמו שהיא מדברת איתי על דיאטות וקלוריות, והיא הודיעה חד־משמעית: מה פתאום. היא לא תגיד דבר כמו "איך השמנתי" ליד הבנות שלה. גם זה קצת צרם לי. כשקראתי את האייטם על קרדשיאן, עלתה בי אותה תחושת קבס. למה בעצם צריך להוציא מהלקסיקון של הילדים שלנו את המילה "שומן", או "שמן", כאילו מדובר במילות גנאי? אני מבינה שכוונתן של שתי הנשים טובה, אבל למה לא להגדיל לעשות - ודווקא כן להשתמש במילים האלו ליד הבנות שלנו, אבל עם טוויסט? “השמנתי קצת לאחרונה, אני נראית מעולה!”. נכון, זה נשמע כמו משפט ששייך לאחרית הימים, אבל אם את כבר רוצה להפוך את העולם לטוב יותר לבנות שלך, אל תסתירי מהן מה שנראה לך רע; דברי עליו בראש חוצות, אבל בכבוד ואהבה.
תהפכי אותו מהמפלצת ששוכבת מתחת למיטה, שאת רוצה לגונן על הבנות שלך מפניה, לחברה מבורכת ומוזמנת בחדר האורחים. המחשבה שהן נמנעות מלומר את המילה “שמן” ליד הבנות שלהן, כאילו מדובר בקללה גסה, או בשם של הדוד המסוכן והנורא שיושב בכלא וכל המשפחה נמנעת מלנקוב בשמו, היא לא חיובית מבחינתי. המטרה הסופית היא לנרמל ולקבל, לא להסתיר ולהפחיד את הילדות שלנו. הבנתן?