השבוע התכתבתי עם אחת מחברותיי לפייסבוק, וזו הייתה שיחה מעניינת בהחלט. מדובר בבחורה שאני מכירה כבר יותר מעשר שנים. יותר נכון, הכרתי אותה לפני עשר שנים, אי שם כשגרתי בירושלים ולמדתי באוניברסיטה העברית ספרות אנגלית ותיאטרון. מבחינתי, מדובר בחיים שלמים מהעבר, כאלה שאין להם כמעט שום קשר לחיים הנוכחיים שלי. כל כך אחרים ורחוקים, שאין כמעט רלוונטיות לקיום שלהם. לעזאזל, כל כך רחוקים וזרים שאני לא בטוחה אם אי פעם באמת קרו או שחלמתי חלום.
וזה נכון. ממש כמו שסנדלר לא אמור להיראות כמו קמפיין לנעליים, כך גם בשביל להיות חלק מתעשיית האופנה, לא צריך להיראות כמו מיצג שנשלף היישר מהגאלה של המטרופוליטן.
***
התרעות פיקוד העורף