השקעתי לא מעט משנות הקריירה שלי עד כה בלשייט בבטחה בתוך התעשייה כפי שהיא. מרבית הנשים שאני מצלמת לשערי המגזינים בעריכתי הן רזות וחטובות. "אנשים אוהבים לראות פנטזיה", אני מקפידה לומר לאנשים כשהם שואלים אותי איך ייתכן שדווקא אני לא משלבת עוד נשים שונות ומגוונות בשערים. ואני באמת מסכימה עם הקביעה: אנשים רוצים לראות פנטזיה כשהם פותחים מגזין אופנה. אבל אני מודה שהאמירה שלי מעט חלולה ומתחמקת: הרי פנטזיה לא נולדה פנטזיה, היא הופכת לכזו כי אנחנו מצביעים ומחליטים ושוטפים את מוחם של בני התרבות שלנו עם הקביעה לגבי מהי פנטזיה ובמה הם אמורים לחשוק. פנטזיה היא לא אמת אמפירית, היא תוצר חברתי מהונדס. אני יודעת את זה, אבל לפעמים אפילו אני מנסה לשכוח שאני אדם עם דעות חזקות ורצון לשינוי, ופשוט מתמסרת להנאה שבלתעד גופים מושלמים על שערי כרום.
הדילמה של עורכת מגזין: הרצון לשנות מול הצורך בסיפוק הסחורה
תמונה תמימה שפורסמה בימים האחרונים גרמה לי להבין את גודל האחריות שיש לי בידיים. לכן אני מבטיחה לכם, קוראים יקרים, שאנסה להפוך את ה"פנטזיה" של עולם האופנה לכזו שמזכירה את החיים שלכם
התרעות פיקוד העורף