אני משערת שקשה להתעלם מהעובדה שהוליווד, אותה עיירת ספר חיננית שתמיד הסתכלנו עליה כאל האורים ותומים שלנו לענייני וואו, גלאם ופאן, נראית כמו קערת מרק קרה בחודשים האחרונים. פרשיית הארווי ויינשטיין טרפה את הקלפים והפכה את עיר המלאכים האסקפיסטית למסלול מרתון מתיש של התנצחויות, מחנות ושילוב משונה וציניקני במיוחד של שמלות ערב נוצצות ומחאות במשקל נוצה. לשמחתנו, מעולם לא היה זמן יותר טוב להיות אישה "חזקה" בהוליווד, ולכן גל גדות שלנו נפלה עם סרט הוונדר וומן שלה על הטיימינג של הלייף. ואנחנו מפרגנים לה כמובן.

נדמה שאין מאורע שנתי שמשמש כמיקרוקוסמוס למצב העניינים ההוליוודי של הרגע יותר מגיליון הכוכבים המסורתי של "ואניטי פייר", או בשמו המסורתי "גיליון הוליווד". בכל שנה, מצולמת לגיליון קבוצה של הכוכבים שנמצאים בכותרות ומככבים בסרטים החשובים של אותו הרגע, והשנה, הפלא ופלא, הווייב היה עוצמתי במיוחד עם אנני לייבוביץ' האייקונית מאחורי המצלמה, ועם חלוקת כוח של שבע נשים על שישה גברים.

נשים שמובילות את מהפכת Time’s Up ההוליוודית, דוגמת אופרה וינפרי וריס וית'רספון, צוותו לכוכבים שמככבים בסרטים ובסדרות הנכונים של הרגע, ובהם ניקול קידמן, טום הנקס, זנדאיה, הריסון פורד, רוברט דה נירו ועוד כמה גברים שהצליחו לחמוק מסערת ההטרדות המיניות של החודשים האחרונים ולהישאר נקיים. אגב, ג'יימס פרנקו היה אמור גם כן להופיע על שער הגיליון, אבל בעקבות הדיווחים על התנהגויות מיניות בלתי ראויות שלו, הוא כמובן נופה אחרי שכבר צולם ולכן נחתך החוצה מהתמונות בעריכה. לא נעים.



אני, כמובן, לא רוצה להיות קטנונית, אבל לא אני התחלתי את הסאגה. קשה היה להתעלם מכך שכל הברדק ההוליוודי התבטא בצורה קסומה למדי בברדק שהוא השער הזה. למשל, העובדה שגם וינפרי וגם וית'רספון גידלו עוד איברים. וית'רספון מתהדרת בשער בשלוש רגליים, והיא אפילו כתבה על זה בטוויטר. גם וינפרי ציינה בטוויטר וצחקה לגבי תמונה בתוך המגזין, שבה נדמה כאילו יש לה שלוש ידיים. מעניין, יכול להיות שקברניטי המגזין ניסו להוציא את הנשים החזקות האלו כדמויות מדוזות תמנוניות, מלאות כוח ומאיימות. אני מתה על תיאוריות קונספירציה, שאלוהים יעזור לי.

***
מובן שלצד הכשלים הטכניים המביכים למדי, רבים לא יכלו שלא להתעלם מהעובדה שהשער הזה, שמנסה להציג סוג של שינוי, ממשיך להנציח את האתוס ההוליוודי המיזוגני עתיק היומין. לפני כמה טורים כתבתי על כמה מטופשת בעיניי העובדה שנשות הוליווד החליטו למחות באמצעות שמלות שחורות על השטיח האדום של טקס גלובוס הזהב, במקום למחות באמצעות זה שהן פשוט לא יגיעו לשטיח האדום בכלל, אותו שטיח שהפך אותן ברבות השנים מנשות מקצוע מדופלמות לקולבי מעצבים שמשנעים סחורות. וגם השער הזה מסמן ששום דבר לא חדש תחת השמש של קליפורניה. הנשים עדיין שרועות בתנוחות קליאופטרה ענוגות, שעונות על זרועותיהן, עם חמוקיים מתבלטים ומבט סקסי, בעוד שהגברים עומדים בוטחים וחנוטים בחליפות הכוח שלהם.



אפילו גדות, שזכתה לעמוד יציבה ובוטחת (היא גם נשענת קצת), קיבלה שמלה חשופה במיוחד. נכון, היה חמוד לראות את הגירל פאואר החינני של וית'רספון יושבת בחיקה של וינפרי, אבל בעצם, אין פה שום דבר חמוד. למה היא יושבת בחיקה בעצם? כי אופרה היא אישה עבת־בשר שאפשר להושיב עליה כעל שולחן יציב נשים כחושות וקלאסיות יותר בגופן? האם היא, עם המראה החיצוני הפחות אטרקטיבי על פי אמות המידה ההוליוודיות, משמשת מעין דמות אם נטולת מיניות, בעוד "התינוקת" ריס זוכה להיות הבייבי הנחשקת והמכורבלת שהוליווד ממשיכה לאהוב?

בכל אופן, נסחפתי עם הניתוח הפמיניסטי בגרוש שעשיתי לפוזה הזאת, אבל הבנתם את הרעיון. כפי שכבר טענתי, נשים הוליוודיות חזקות, כולל אלו שיש להן עכשיו שולש רגליים - אם אתן באמת רוצות לשנות את השיטה, הפסיקו להיצמד למוסדות הוליוודיים ותיקים כמו טקסים ושערים מסורתיים כדי לנצח אותה מבפנים. אתן נמצאות בתעשייה כל כך רקובה, שרק לשרוף הכל ולהתחיל מחדש ישנו בה משהו. בהצלחה.