הדיונים הקדחתניים נמשכו עמוק לתוך הלילה. פיכמן התווכח עם קרני. סטימצקי נכנס לדבריו של גרזובסקי. וברקוביץ’ נאלץ, מדי פעם בפעם, להשליט סדר. שבעה ימים ושבעה לילות ישבה הוועדה המכובדת ודנה בכובד ראש בסוגיה הרת הגורל. מאות הצעות עלו ונפלו. את המתח אפשר היה לחתוך בסכין. גם בעיר כולם דיברו על זה ועסקו רק בזה. בכל זאת, לא כל יום בוחרים שם לקרנבל העירוני.
“איסתרא בלגינא קיש קיש קריא” עם השנים, התרחבה העיר והמסלול התארך והשתנה ועבר לרחוב אלנבי. הקרנבל עצמו הפך לזירת מאבק אימתני בין קבוצת “חבר’ה טרסק” לברוך קאושנסקי, הלא הוא ברוך אגדתי. מאחורי "חבר'ה טרסק", שכשמם כן הם - חבורת צעירים פוחזים, עמד לא אחר מאשר אותו אלדמע, המורה מהגימנסיה. בקבוצה היו שחקנים, משוררים, סופרים, צלמים או סתם מובטלים, כמו אברהם שלונסקי, אהרן מסקין, אלכסנדר פן ועמנואל הרוסי, שכוננו חגיגות פרועות וביצעו מעשי קונדס, בהם נעילת כבוד ראש העיר במשרדו.
הסיסמה שלהם היתה "פייג" ("אצבע משולשת" ביידיש) והלוגו היה, לא פחות ולא יותר, אותה אצבע, שכוונה כלפי הממסד השבע והמסואב בעיניהם. בפורים של 1928 , למשל, הציגו החברים מנורה בת עשרה קנים שכל אחד ואחד מהם הוא האצבע ההיא.
אז מה נותר לכם לעשות? רק לבחור מקום, לקחת את הילדים, להביט עמם בעיניים פעורות במצעד הדמויות הססגוניות, למחוא כף אל מול הקרוניות הנעות על הכביש ולרקוד לצלילי המוזיקה הקופצניים. פורים שמח.
התרעות פיקוד העורף