הכינוי "הפנים של...." לא הפך לססמה כמעט קלישאתית סתם כך. עבור מותגים, אושיות, חברות ויתר גופים בעלי אג'נדה כלכלית־ציבורית, ל"פנים" שלהם, הפיזיות והמטפוריות, יש חשיבות רבה. הפנים משדרות אמירה, אנרגיה מסוימת וכוונה ברורה.

מעבר ליופי ולאסתטיקה, ההמונים/ הצרכנים רוצים לראות באופן תדיר וברור את הפנים של הסלבריטאים האהובים עליהם. לראות להם בלבן של העין מה עובר עליהם בדיוק, ובעצם להרגיש קרובים אליהם. לא סתם התמרמרו צלמי פפרצי וקוני עיתוני הרכילות בימים שבהם בר רפאלי הייתה בת זוגו של ליאונרדו דיקפריו ונהגה להתרוצץ איתו אינקוגניטו בישראל בלי לחשוף את פניה.

כיסוי פנים, בכל הקשור לבני אנוש בכלל ובכל הקשור לסלבס בפרט, משדר ריחוק, ניכור ואי רצון בחשיפה. אחת הדוגמאות המובהקות לכך הוא ההקפדה של אנה וינטור, עורכת מגזין "ווג" האמריקאי, על משקפי שמש, גם בתצוגות שמתקיימות הרחק מאור השמש המסנוור. זו לא השמש שהיא מנסה להתגונן מפניה, אלא מאינטראקציה עם אנשים ומהיכולות שלהם לקרוא את התחושות והדעות שלה לגבי המתרחש.

השבוע נחשף השער של הזמרת האוסטרלית סיה פורלר ("שנדליר") לגיליון המגזין "אינטרוויו", ובו מופיעה סיה באופן שהפך למזוהה איתה מאז פרצה לתודעה העולמית ככוכבת – בפנים מכוסות. בהפקה בתוך המגזין לובשת הזמרת פריטים של מעצבים דוגמת ויקטור ורולף, אלכסנדר ואנג ואלכסנדר מקווין, ובעיקר מזכירה באופן חשוד את האסתטיקה של הימים המוקדמים בקריירה של ליידי גאגא – כולל אביזרי פנים בעלי ניחוח סאדיסטי ונעליים ארטיסטיות על גבול הבלתי אפשריות.

אין ספק, סיה הצליחה להבהיר בכל מדיום אפשרי את העובדה שהיא מיוחדת ואניגמטית. כל זאת כמובן בגיבוי הקליפים הארטיסטיים והשנויים במחלוקת (בכיכובה של הילדה עתירת הכישרון מאדי זיגלר) בצירוף כל נושא הפנים המוסתרות שאיתן היא מופיעה על כל במה אפשרית, כולל על במת הגראמי, בתוכנית של אלן דג'נרס וב"סאטרדיי נייט לייב", לרוב כשגבה מופנה אל הקהל א־לה ג'ים מוריסון וצמד דאפט פאנק.

"אני לא מכסה את הפנים שלי כי אני מכוערת, אני רוצה שתהיה לי שליטה על הדימוי שלי", טענה פורלר בראיון למגזין "אינטרוויו" שנערך בידי השחקנית קריסטין ויג, שאף רקדה לצדה על הבמה בטקס פרסי הגראמי, "אני חושבת שמותר לי לשמור על מידה מסוימת של פרטיות.

אנשים אומרים שזה גימיק, אבל זה לא נכון. וכן, אין ספק שזה גם משחק נחמד עבורי". באחד מרגעי הראיון נגעה פורלר בעקיפין, במודע או שלא במודע, באחת הסיבות שיכולות להסביר את בחירתה שלא לחשוף את פניה: "אני בת 39 , והייתי רוצה להמשיך לעשות מוזיקת פופ טובה גם עוד 20 שנה".
\

יכול להיות שהזמרת, שעברה בגיל יחסית מתקדם לקדמת הבמה, חוששת שפניה המתבגרות ימנעו ממנה להמשיך ולככב, שהרי תרבות הפופ תמיד הייתה שמורה לנשים צעירות. עם זאת, זו לא הפעם הראשונה שפורלר, שאומנם פרצה כמטאור השנה אבל עובדת שנים רבות בתעשייה ככותבת המנוני פופ לכוכבות, ואף התפרסמה בעבר עם שירים משלה, מתייחסת לנושא הפנים החתומות שלה בכל הופעותיה הפומביות לאחרונה.

בראיון לפני כחודשיים טענה פורלר שהיא מסתובבת בפנים מוסוות כי היא לא רוצה להישפט ולא רוצה שיבקרו אותה בקשר למראה החיצוני שלה. עוד הוסיפה שהיא ראתה מה עובר על כוכבות פופ גדולות שמתפרסמות (במהלך עבודתה ככותבת שירים בעבורן) והיא לא רוצה שזה יקרה לה. תשובה מטופשת למדי בהתחשב בעובדה שהפרופיל הנמוך, תרתי משמע, שעליו היא שומרת כולל תלבושות מסקרנות ואמנותיות ופאות גרנדיוזיות ובהחלט מושכות תשומת לב.

כך שאם פרטיות, צנעה ורצון לא להישפט על המראה החיצוני שלה עומדים מאחורי הבחירה לכסות את פניה, היא בהחלט עושה את זה לא נכון.

מצד אחר, לא היינו ממהרים להיות צינים ולהכתיר את המהלך כיחצני גרידא. פורלר היא יוצרת מורכבת, ובהחלט ייתכן שהבחירה האופנתית שלה, שכולה מלאה סתירות וניגודים (מוחצנות מול הסתרה, כאמור), מבטאת את אותן מחלוקות פנימיות ונפשיות שיש בתוכה ושעליהן היא מרבה לכתוב.

בכל אופן, ציני או יחצני, אין ספק שפורלר מוסיפה לא מעט עניין ובשר לשיח האופנתי של תרבות הפופ הנוכחית. ובכלל, אולי יש כאן אפילו אמירה אידיאולוגית מחוכמת או תגובה לתרבות הסלפי הכוללת צילום תקריבי פנים כפייתיים. לפורלר הפתרונים.

מתחת לפני השטח: השיח האופנתי שם מסכות ומכסה את הפנים

מה עומד מאחורי הסתרת הפנים הכפייתית של הזמרת סיה: רצון לשמור על פרטיות או פחד להישפט על מראה חיצוני? מה שבטוח הוא שהיא מוסיפה עניין לשיח האופנתי