"בכלל לא חשבתי לחולל שערורייה”, טוענת דוגמנית העבר פזית כהן 30 שנה לאחר האירוע הראשון שבמהלכו הוצתה תחנת אוטובוס בידי חרדים. "הצטלמתי בתמימות עם בגד ים של גדעון אוברזון, שלא היה כל כך נועז כמו התנוחה בשעת הצילום. כנערה בת פחות מ־20 לא הבחנתי בשום דבר מיוחד”.
כהן, מלכת החן ל־1985, שחגגה זה מקרוב יובל פרטי, חיה עשרות שנים בארצות הברית. ניצלתי את ביקורה בארץ לרגל שבוע האופנה שנערך לאחרונה בישראל, כדי לחזור עמה אל הימים ההם. כשהיא פותחת בפנינו את דלת בית הוריה בחולון, לבושה בפשטות וכמעט ללא איפור, כהן נראית עם כל יופייה שהשתמר כבת המצודדת של השכן. אבל כשהיא נערכת לצילומים במיומנות של דוגמנית מנוסה, חוזר במלוא הדרו השיק מהעבר.
“בגד הים שהלביש אותי גדעון אוברזון לצילום של יקי הלפרין בכלל לא נראה לי נועז, והוא היה בגזרה גבוהה, שהדגישה את הרגל”, היא מדלגת באחת לקיץ 1987. “צולמתי כורעת על ארבע על רקע הים, כשלראשי כובע ים צבעוני ועל העיניים שלי משקפיים של בריכה. התנוחה, שמשכה תשומת לב בכך שהייתה דומה לתנוחה של כלב, הופיעה על שלטי חוצות גדולים בצמתים ובתחנות אוטובוס - ועשתה הרבה בלגן. ישר התחילו הדתיים לשרוף תחנות ושלטים, משהו שלא היה קודם לכן”.
חנכת את הטרנד.
“כן, חנכתי את הטרנד, וכל העניין הגיע לכנסת, שם שינו בגללנו את החוקים הנוגעים לשלטי חוצות”.
“זה היה הקיץ לפני 30 שנה, כש’שלטי עבודי’ החליטו לצאת בקמפיין של שלטי חוצות”, מעיד גם מעצב האופנה גדעון אוברזון. “הצלם יקי הלפרין ואני זימנו את פזית כהן, שזכורה לי כדוגמנית נפלאה מעבר לנתונים הטבעיים שלה, עם גון הגוף השזוף שיש לה, בניגוד לדוגמניות בעלות חזות אירופית עם גוון עור חיוור ושקוף. פזית היא בין הדוגמניות הצנועות, מה שלא מתקשר עם הצילום, שעליו אנחנו מדברים כעת. אצל דוגמניות צילום הוא עבודה. אין להן שום בושה, והן מתפשטות איפה שלא יהיה. אצל פזית זה לא הלך ככה. תמיד הייתה רחוקה מפרובוקציות. כשהגענו לצילומים, תחילה השכבנו אותה על הגב וזה נראה כמו אצל רופא. כשהשכבנו אותה על הצד, זה בכלל לא התאים לה. וכשהיא נעמדה על הברכיים, עם כל העדינות שיש בה היא נראתה כמו חיה תוקפת. זה היה הצילום הכי מוצלח, שבו לא הייתה לנו כוונה ליצור איזושהי פרובוקציה, מה גם שמעבר לכל הרעש לא הייתה שם חשיפה מיוחדת. אגב, לא רק שפוטרתי מ’שטיחי כרמל’, שם עבדתי בתקופה ההיא, אלא גם היו עלי איומים מצד חרדים לשרוף לי את הבית. מאז אין יותר בגדי ים על שלטי חוצות”.
בלי ציפיות
כהן, בת למשפחה מסורתית יוצאת תימן, יצאה מהעניין מורווחת בגדול. “מקצועית הסיפור עם הצילום הקפיץ אותי בהרבה דרגות למעלה”, היא מעידה. “אבל מבחינת המסורת מהבית, זה קצת הציק לי. מתוך כבוד להורים שלי, לו הייתי יודעת מראש מה יקרה, אולי הייתי נמנעת מהצילום, והייתי מפסידה את הפרסום”.
לסיפור היה פרולוג: “מכיוון שכנערה גבוהה - 1.78 - נטיתי ללכת קצת שפוף, אמא שלחה אותי לקורס אצל הדוגמנית חניתה צנטנר, שבו לימדו בנות איך ללכת יפה וגם נימוסים והליכות. הלכתי לשם בלי שום כוונה להיות דוגמנית. חניתה עבדה עלי שאלך לתחרות מלכת היופי, ואני כל מה שרציתי זה להמשיך ללמוד; אולי פסיכולוגיה. גם הייתי ביישנית. כן, דוגמנית ביישנית, אתה מאמין?
“לאחר התלבטויות, הלכתי לשם בלי ציפיות. כך נהניתי מכל רגע בתחרות ועוד קודם לכן בספרד, לשם נשלחנו לגיבוש של לקראת. לצד ספיר קופמן, שנבחרה כמלכת היופי, נבחרתי כמלכת החן, ועם הגוון השזוף שלי שברתי מסורת של מלכות בהירות. בהמשך נשלחתי לתחרות מיס אינטרנשיונל ביפן, שם נבחרתי באופן מפתיע לעשירייה הפותחת”.
מתהילת הרגע נטולת ההמולה התקשורתית של היום חזרה כהן אל ספסל הלימודים בשמינית וכילדה־טובה־חולון התגייסה לצבא, חלק מהשירות נטול ההילה שלה עבר עליה בלשכת ראש אכ”א דאז, אלוף עמוס ירון. במהלך הצבא אישרו לה לדגמן במקביל.
חודש לפני שנפרדה ממדי צה”ל, היא נישאה לעופר יעקובי, כדורסלן הפועל חולון. “הייתי ילדונת”, נזכרת כהן. “הוא הציע נישואים וזרמתי איתו, במקביל לקריירה בדוגמנות, שכללה קטלוגים של בגדי ים. הייתי אז הרבה על הקו לחוץ לארץ”.
דגמנת הכל, או שהיו לך קווים אדומים?
“היו לי קווים אדומים. בין השאר סירבתי להצטלם בלבנים, גם לא בבגדי ים חוטיני. זה לא כמו היום, כשדוגמניות הולכות גם בלי”.
ב־1989 כהן מצאה את עצמה בפרשת דרכים. “התלבטתי אם להעלות הילוך בדוגמנות או להגשים את חלום לימודי הפסיכולוגיה”, היא מספרת. “כך עד שמיכאלה ברקו וספיר קופמן, שעשו אז קריירה בניו יורק, הציעו לי לנסות את אמריקה, מפני שלדעתן היה לי סיכוי להצליח שם. החלטתי לצאת לטיול מחוף אל חוף וכך להגיע לניו יורק”.
חיכו לך שם עם שטיח אדום?
“ממש לא. התדפקתי על דלתות, מצוידת בבוק שבו נעזרתי בסוכנת הדוגמניות בטי רוקאווי. בתחילת הדרך שלי בניו יורק לא ידעו איך לאכול אותי שם. אני שחומה, לא שחורה, לא בהירה. לכן בהתחלה נפלתי שם בין הכיסאות, וגם לא עזר לי שצולמתי לקליפ של הזמר סטיבי בי”.
הרמת ידיים?
“לא, בעודי ממשיכה לגור בניו יורק, הייתי קופצת לדוגמנות ולצילומי שערים במגזינים נחשבים באירופה, כשהפריצה הייתה במגזין ‘מדאם’ בגרמניה. הקריירה שלי, כולל תצוגות, קטלוגים ומגזינים, נמשכת במידה כזאת או אחרת עד היום. כל הזמן היו לי מחשבות לחזור לישראל. אירועים חברתיים הקשורים למקצוע אף פעם לא היו תחום ההתמחות שלי”.
אגב כך הסתיימה הקריירה הספורטיבית של בעלה הכדורסלן, והוא פתח בית קפה בלינקולן סנטר, והיא סייעה שם לצד הקריירה שלה בדוגמנות. לאחר עשר שנות נישואים הם התגרשו בלי ילדים. זאת הייתה אהבת נעורים שנמוגה. “אהבנו, אבל היינו שונים”, היא מציינת.
כל דבר בזמנו
כהן לא נשארה בגפה, והיא נישאה בשנית לאד (אדוארד), צלם אופנה יהודי שהכירה קודם לכן ולימים גם פתח חברה להפקות. לצדו היא, בת למשפחה צברית שורשית, נותרה בארצות הברית, “שם אף אחד לא יכול לקחת ממני את הישראליות שבי, אם כי לא אכחיש, שאחרי כל השנים אני גם אמריקאית”.
בדיבורה אין ולו שמץ של מבטא זר. אני חיה שם, היא אומרת, אבל במידה רבה אני מתנהלת גם שם בעברית, השפה שבה אני מדברת עם שלושת הילדים שלי - התאומות בנות ה־14 רומי ועדן ועילאי בן העשר”.
את עוסקת שם רק בדוגמנות?
“עם השנים התחלתי גם לעסוק בנדל”ן. בוסף לכל אני מתווכת, מקצוע שלמדתי. שכנעתי את בעלי להתמקם לפני 18 שנה ליד המרינה במיאמי, לא בקליפורניה, המקום שממנו הוא בא. מיאמי איכשהו קצת יותר קרובה, ומבחינת האקלים דומה לישראל. אני מציירת שם, רוקדת ומשחקת טניס”.
מה שרואים משם רואים כאן?
“גם כשאני שם, אני עם אצבע על הדופק ורואה מרחוק איך עולם האופנה הישראלי מתפתח כל הזמן. אני מתרשמת שהמעצבים בארץ הם ברמה בינלאומית. יש על מה להתגאות”.
אם לדברייך את ממשיכה לדגמן, האם לדוגמנית יש גיל תפוגה?
“יש, אבל זה תלוי. אני עם קבוצה של דוגמניות צילום בנות 40 עד 60, כשמה שאנחנו עושות מכוון לגילים שלנו. אומרים שהעולם שייך לצעירים, אבל לא רק. אנחנו ההוכחה. לדוגמנות מסלול לוקחים שם את הצעירות. עם זאת, נראה לי שבשבוע האופנה בישראל הוכחתי שלא שכחתי את העבודה בדוגמנות מסלול באירוע 60 שנה לגוטקס, שאותו פתחנו, אנחנו הוותיקות, עם דגמים מהארכיון. היה מרגש. אבל בגילי שוב לא אצטלם בבגדי ים. כל דבר בזמנו”.
והמסקנה?
“אם הסופר־מודל לורן האטון עושה את זה בגיל 73 ובלי לצבוע את השיער, למה לא אנחנו, בנות הדור שלי, כמו קלאודיה שיפר”.
אתן מכירות?
“עבדתי עם קלאודיה. היינו באותה סוכנות דוגמניות. היא הייתה ונשארה מקסימה. תתפלא, אבל הרבה מהדוגמניות ביישניות. אני יודעת שלפעמים ביישנות משדרת סנוביות שלא קיימת”.