שמלת מיני אחת, והרבה דרמה מסביבה
נתחיל דווקא בשמלת המיני. כי בין כל החצאיות הארוכות, השובלים והנפחים המרשימים, היא זו שמצליחה להפתיע. מחוך עם שריכה קדמית, מחשוף עמוק, תחרה עשירה שממסגרת את האגן וכיסוי ראש עדין ומלא נוכחות. מאחור נמשך שובל ארוך, וכך נוצרת שמלה שמשלבת בין כלה קלאסית לכלה שלא מתכוונת לוותר על האופי שלה. היא שובבה, היא רומנטית, והיא אחת ההוכחות היפות לכך שאפשר לשחק עם המסורת בלי לאבד ממנה את הקסם.
אבל המיני היא רק ההתחלה. בקולקציה אפשר למצוא מחוכים עם קו מותניים מחודד, שרוולים קטנים שנחים על הזרועות, חצאיות רחבות שנפתחות מהמותן ושמלות תחרה שמורכבות משכבות של פרטים עדינים. יש שמלה עם שכבה דמוית גלימה מתחרה שנקשרת בצוואר, ויש דגמים שבהם דווקא הסאטן החלק וקפלי הבד הם אלה שמייצרים את הדרמה.
אחת השמלות היפות בקולקציה משלבת מחוך סטרפלס עם חצאית רחבה ורכה, כזו שנראית כאילו נלקחה מציור רומנטי ישן. באחרת, הבד נאסף סביב האגן ונופל בקפלים ארוכים, כמעט בלי קישוטים. וזה אולי אחד הדברים שהכי אהבנו כאן: אין ניסיון להרשים בכל מחיר. לפעמים העושר נמצא בתחרה, ולפעמים הוא נמצא דווקא בשקט של גזרה מדויקת.
וגם ההינומות ראויות לרגע משלהן. כיסויי ראש מתחרה שממסגרים את הפנים, רקמות פרחוניות עדינות, שכבות שקופות שנופלות על הגב והינומה אחת עם מסגרת בד רחבה ופרח גדול בשיער. אלה פרטים שאפשר היה בקלות להתייחס אליהם כתוספת לשמלה, אבל כאן הם חלק בלתי נפרד מהעיצוב.
כשהעבר פוגש את הכלה של היום
מאחורי EVERTHINE עומד רעיון יפה במיוחד. המעצבות דמיינו אישה שאוהבת למצוא דברים שיש בהם סיפור: מכתב ישן, תכשיט שנשכח, תחרה עדינה או פריט שהיה שייך לסבתא. לא כדי לשמור אותם סגורים במגירה, אלא כדי לקחת אותם אל החיים שלה ולהעניק להם משמעות חדשה.
וזה בדיוק מה שמרגישים בקולקציה. יש בה משהו שמזכיר שמלות שנשמרו במשך שנים, כאלה שמישהו פותח בזהירות ומגלה בהן שוב את היופי. אבל במקום לשחזר את העבר, Maison Margot משחקות איתו. הן לוקחות צלליות מוכרות, מחוכים, תחרות ושובלים, ומעניקות להם פרשנות שמתאימה לכלה של היום.
את כל זה הן הציגו בחלל מרשים בשדרה החמישית במנהטן. הקירות המעוטרים, גרם המדרגות המעוגל, התאורה החמימה והאווירה האירופית הישנה הפכו לרקע מושלם לשמלות. הדוגמניות צעדו בין האורחים, והבדים נעו איתן. בתמונות אפשר לראות לא רק את הגזרות אלא גם את התנועה, את השכבות ואת הדרך שבה כל שמלה משתנה כשהיא פוגשת את הגוף.
שתי מעצבות, עולם אחד שלם
שירן ואלה הן לא רק שותפות ליצירה, אלא גם גיסות שמביאות לעבודה המשותפת שתי התמחויות משלימות. שירן אחראית על הגזרות ועל בניית השמלות, ואלה מביאה את הידע בטקסטיל, בחומרים ובמרקמים. השילוב ביניהן הוא חלק ממה שהופך את הקולקציה הזאת למעניינת כל כך: כל בד מקבל את המקום שלו, וכל גזרה נראית כאילו חשבו עליה מכל כיוון.
ואולי בגלל זה יש משהו מרגש במיוחד בלראות את הקולקציה הזאת בניו יורק. לא משום שזו הפעם הראשונה של השתיים בעיר - היא ממש לא - אלא משום שהן ממשיכות לבנות שם נוכחות, קולקציה אחרי קולקציה, עם שפה עיצובית שאפשר לזהות ועם הקפדה שלא נעלמת גם כשמסתכלים מקרוב.
חלום שמתגשם בניו יורק
לא כל שמלה בקולקציה הזאת נועדה לאותה כלה, וזה בדיוק היופי. יש כאן מקום למי שחולמת על חצאית ענקית, למי שמעדיפה קווים נקיים ולמי שרוצה לצעוד לחופה דווקא בשמלת מיני עם שובל.
ומעבר לכל התחרות, המחוכים והשובלים, יש כאן גם סיבה אמיתית לגאווה. לראות שתי מעצבות ישראליות שממשיכות להביא את היצירה שלהן לניו יורק, עם כל כך הרבה מחשבה, רגישות ועבודת יד, זה מסוג הדברים שפשוט משמחים את הלב. והשמלות? הן כבר מספרות את השאר.
התרעות פיקוד העורף