גניש, זוכה פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב, הציג את ״מן קנה״, קולקציה שנולדה מתוך חלום שחלם לפני כשנה. בחלום הופיעה אמו, שאותה איבד בילדותו, בדמות חסידה שישבה על כתפו. הוא פירש את הדימוי כמסר שנתן לו את האומץ ליצור. שלושים שנה אחרי האובדן, הוא חוזר אל הזיכרונות ואל הבית שכבר איננו, ומתרגם אותם לבגדים שמספרים את סיפורו.
כשהזיכרונות הופכים לאופנה
במרכז הקולקציה עומד ילד שחוזר לבית ילדותו ומנסה להרכיב מחדש את דמות אמו דרך בגדים, חפצים וזיכרונות. החסידה, שמסמלת את השיבה אל הקן, הופכת למוטיב מרכזי שחוזר לאורך הפריטים. לצדה מופיעים בגדי תינוקות וילדים, פריטים בהשראת ארון הבגדים של אמו ואפילו הבגד שלבשה ביום ברית המילה שלו. גם דמות האב מקבלת מקום בקולקציה, דרך חליפות מחויטות.
ומה לגבי הבגדים עצמם? כאן נכנסת לתמונה השפה העיצובית של גניש, שמחברת בין עולמות מנוגדים: ג'קטים מחויטים עם כתפיים רחבות לצד שמלות רכות ואווריריות, גזרות אוברסייז, וולאנים שמדמים כנפיים ומשחק בין מבנים נוקשים לחומרים רכים. הבנייה, הפירוק וההרכבה מחדש של הבגדים מתחברים לרעיון שמלווה את הקולקציה כולה: הניסיון לאסוף שברי זיכרונות ולחבר מהם סיפור שלם.
גם בחירת הבדים אינה מקרית. לצד קטיפות כותנה ומשי, אורגנזה, סאטן ועור, שולבו בקולקציה מפות וינטג' משנות ה־40, רקומות ביד על אורגנזה משי, עבודות קרושה וסרטי כותנה ישנים. הצבעוניות נעה בין שחור ולבן לתכלת, ורוד, גוני בז' וחום, עם נגיעות אדומות. השילוב בין החומרים הישנים לגזרות העכשוויות מעניק לבגדים תחושה של משהו שנשמר לאורך השנים וקיבל חיים חדשים.
הרבה מעבר לעוד לוק על המסלול
גניש, שנולד בנתניה למשפחה חרדית ובהמשך גדל בבני ברק, עוסק לאורך עבודתו בזהות, מגדר, זיכרון ובמפגש בין עולמות הילדות שלו לבין עולם האופנה. גם בקולקציות קודמות שלו, בהן ״לא תשתוק!״ ו״לא ילבש״, ניכרת הבחירה להשתמש בבגד כבמה לאמירה אישית וחברתית. הפעם, הסיפור קרוב אליו במיוחד.
התצוגה, שפתחה את ימי התצוגות של שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026, קיבלה משמעות נוספת בזכות הסיפור שמאחוריה. ״הקולקציה היא מחווה וסגירת מעגל של משהו חסר. אולי עכשיו הוא יהיה פחות חסר״, מספר גניש.
בעולם שבו קולקציות מתחרות על תשומת הלב שלנו באמצעות טרנדים, גזרות חדשות ופריטים שנועדו להפוך לדבר הבא, דווקא הסיפור האישי של גניש מזכיר מה קורה כשהבגד מקבל משמעות עמוקה יותר. אפשר להתווכח על טרנדים ועל מה שנרצה להכניס לארון בעונה הבאה, אבל געגוע הוא כנראה פריט שלא יוצא מהאופנה.