יש תצוגות שמבקשות להציג בגדים, ויש כאלה שמנסות לבנות סביבם עולם שלם. ביום השלישי של שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026 ראינו לא מעט ניסיונות מהסוג השני: כלות בשחור, מחוך שנבנה מיריעת עור אחת, קולקציית קוטור שנולדה מצליל הצמידים של אמא ושולחן ארוחת ערב שנבנה על המסלול מול הקהל. בין הדרמה העיצובית לסיפורים האישיים, היו גם רגעים שבהם דווקא הבחירה להתמקד בפריט אחד או בזיכרון קטן הצליחה לבלוט.
אריאל טולדנו: הכלה שלא חייבת ללבוש לבן
משחקי חשיפה וכיסוי עמדו במרכז הקולקציה, עם נפחים גדולים לצד בדים שקופים ועדינים. המתח בין צלליות שמעניקות לגוף נוכחות כמעט מגוננת לבין שמלות שחושפות אותו יצר פרשנות לכלה שאינה מבקשת בהכרח להיראות עדינה או מסורתית.
הדור הבא: ארבעה מעצבים, ארבע נקודות מבט
יעקב אטד: מחוך מיריעת עור אחת
מאחורי העבודה עומדת גם מסורת משפחתית של שלושה דורות במלאכת העור, שמתחילה ביפו. החיבור הזה העניק למחוך משמעות נוספת: לא רק פריט שמדגיש את הגוף, אלא גם תצוגת יכולת של עבודת יד ושל היכרות עמוקה עם החומר.
העניין במחוך נבע דווקא מהאופן שבו אטד אפשר לעור לקבוע את הצורה. במקום להשתמש בו כחומר גלם לתפירה בלבד, הוא הפך אותו למבנה שנע על הגבול שבין בגד לפסל.
שי שלום: הצליל של אמא הפך לקולקציית קוטור
שלום תרגם את הזיכרון לשפה מחויטת ואלגנטית, עם צלליות שקיבלו נפח באמצעות משי טפטה, תחרה, צמר, אורגנזה וקרפ. הצבעוניות נעה בין אפור, ברונזה, זהב ושחור, ויצרה מראה עשיר אך מאופק.
הבחירה המעניינת כאן הייתה לא להפוך את הזיכרון המשפחתי להמחשה מילולית. הוא נשאר נקודת מוצא רגשית, בעוד הבגדים עצמם דיברו בשפה של חייטות, חומר ופרופורציות.
HILI ARI: כששולחן האוכל נכנס לתצוגה
גם הקולקציה עצמה התבססה על מפגש בין העולמות של HILI ARI ו־H, עם חייטות, מראה מונוכרומטי, חליפות לנשים ולגברים ובגדי ערב. החיבור בין הבגדים להתרחשות על המסלול היה הניסיון המעניין כאן: להפוך תצוגת אופנה מחוויה של צפייה בלבד לאירוע שיש בו גם תנועה, אוכל ומפגש.
תאי ביטון: הים של חיפה הגיע למסלול
אחרי שכבר הקדשנו לביטון סיקור נפרד, מה שראוי להדגיש גם בסיכום היום הוא השפה האישית שלה: במקום להסתפק בדימויים מוכרים של חוף וקיץ, היא בנתה קולקציה שנשענה על זיכרונות משפחתיים ועל המקום שממנו היא באה.
היום השלישי של שבוע האופנה הראה עד כמה שונות יכולות להיות הדרכים לספר סיפור דרך בגדים. אצל טולדנו זו הייתה דמות הכלה, אצל אטד מלאכת העור, אצל שי שלום זיכרון של צליל ואצל HILI ARI שולחן אוכל. כשהרעיון מקבל ביטוי ממשי בגזרה, בחומר או באופן שבו הבגד מוצג, הוא מצליח להישאר מעניין גם אחרי שהמסלול מתרוקן.
התרעות פיקוד העורף