בתזמון מדויק למדי התקבצו כל בני המשפחה מארבע כנפות תבל (האמת שמשלוש) לביקור בישראל, דבר שאילץ אותנו לארגן מפגש ענקי ולהיפגש זה עם זה. אילץ, כן, מפני שהקושי הראשון היה לגרום לכל אחד לדבר עם האחר. הקושי הגדול יותר היה למצוא מסעדה כשרה, שבה יוכלו רוב בני
המשפחה לאכול. וכשאוכלים, כזכור, לא חייבים לדבר - מה שפותר את שתי הבעיות במכה אחת.
הצלת היום נרשמה בזכות דג המוסר (118 שקלים), שהגיע טרי, עשוי במדויק ופשוט טעים. אלה הם החודשים הטובים ביותר לדיג בים התיכון (זכרו, כל החודשים שבהם יש את האות ר' הם חודשים מבורכים לדיג: מספטמבר עד אפריל), והדג הזה שנח לנו על הצלחת מוכיח זאת. יחד עם פירה כמהין וראגו ירקות בוויניגרט איטלקי הוא מצליח ליצור מנה שמיימית, נא למחוא כפיים. לעומתה, מנת חונקי הכמרים ( 66 שקלים) הייתה אכזבת הערב: נדמה היה שמדובר במנת פסטה לילדים על בסיס שמנת נטולת כל תיבול וגבינות עשירות. נעצבנו בשביל המסעדה שזו מנה שמאושרת להוצאה מהמטבח.
בשורה התחתונה, נותרו עוד ארבעה חודשים עד למפגש המשפחתי הבא. בשלב זה, הסיכוי שנחזור לחגוג (או לריב) ב"אונו" אינם נראים גבוהים.
התרעות פיקוד העורף