חשבון נפש: כך מתמודדים עם הפוסט טראומה בישראל

10% מתושבי המדינה מתמודדים עם התופעה. לא מפתיע, בהתחשב בכך שאנו חיים במדינה רוויית פיגועים ומלחמות. בכנס שנערך בתל השומר דנו מומחים מהארץ ומחו"ל בנושא וחזרו עם ממצאים מעודדים

טל בשן צילום: ללא
פוסט טראומה
פוסט טראומה | צילום: אינגאימג
3
גלריה

ר', תושב שדרות, סבל מנדודי שינה וחרדות, לא הצליח לתפקד בעבודה ובבית, חייו התפרקו. ד', לשעבר קצין בשריון, דווקא חשב שהכול אצלו בסדר, עד שבנו התגייס ולפתע הציפו אותו כל אימי מלחמת יום הכיפורים. ח', ששירת בלבנון, עדיין מזנק מכל בום על־קולי וקולות נפץ של זיקוקים.

אלה רק אחדים מעשרות המקרים שהועלו בכנס יוצא דופן שנערך בחודש שעבר באודיטוריום בית החולים שיבא בתל השומר תחת הכותרת ״יצירת חוסן וצמיחה מתוך התמודדות עם טראומות ומשברים״; שלושה ימים של עיסוק אינטנסיבי של מטפלים מהארץ ומחו״ל, ושיטות טיפול והתמודדות עם טראומה ופוסט טראומה.

מדינה שחיה כל השנים בין מלחמה לפיגוע, שלא לדבר על זיכרון השואה, משמשת כר נרחב למחקר וטיפול בטראומה ופוסט טראומה, וישראל אכן נחשבת למדינה מתקדמת ביותר בתחום. ״נושא הטראומה והפוסט טראומה מתהלך איתנו ובתוכנו כל הזמן, בכל מקום״, אומרת הפסיכולוגית אורלי בך, ממארגנות הכנס (בשיתוף עם הוצאת הספרים ״אמציה״ ואתר Family Care), ״כולנו חיילים, כולנו בנים ובנות והורים של חיילים, כולנו רצנו למקלטים או לחדרים אטומים״.

עשית בצבא?', 'איפה היית במלחמה?', 'מה קרה לך לקרובייך?' לכאורה זה אמור להיות טבעי שבארץ כמו שלנו נשאל כל אדם שמגיע לטיפול את השאלות האלה כבר בפגישה הראשונה, אבל כולנו כנראה נמצאים ברמה מסוימת של הדחקה, גם המטפלים, וזה אחד הנושאים שרצינו לעורר אליו מודעות באמצעות הכנס״.

תסמונת פוסט טראומטית (Ptsd) מתאפיינת בסימפטומים רבים ומגוונים, ביחד ולחוד: ממחשבות טורדניות, פלשבקים, סיוטים והתקפי חרדה, דרך דיכאונות, התקפי זעם, שיבושים בזיכרון ובתהליכי חשיבה, ועד תחושות של ניתוק מהעולם, קשיים בתפקוד בבית ובעבודה, הימנעות והסתגרות.

התשובה לשאלה מדוע חלק מהאנשים שעברו טראומה יפתחו תסמונת פוסט טראומטית ואחרים לא, עדיין לא חד משמעית. "חלק מההסברים קשורים בטראומה עצמה״, מסבירה בך, ״עד כמה האדם היה לכוד במצב של חוסר אונים, למשל. ויש הסברים שקשורים בהיסטוריה של כל אדם, החל מההתפתחות המוקדמת ועד לאירועים אחרים שקרו לו בחיים".


״אין צורך בזה, לאנשים יש יכולת השלכה. למשל, כשמישהו רצה לספר על פקד שנהרג לידו, הוא בחר בציור של אדם יושב ובוכה על כלבו שמת. החלק חשוב הוא שדרך הקלפים יש למטופל אפשרות להתבונן בסיפור מהצד, כמשקיף, וגם לבנות את הסיפור מחדש״.

השיטה של להד כבר מיושמת במרכזי החוסן בדרום ובצפון, וגם בחו"ל, וממעקב ומחקרים שעשינו מתברר והיא נמצאה יעילה גם תוך כדי הפגזות. חד הדברים שאנחנו בודקים הוא החוסן הנפשי של המטופלים, בעזרת שאלון המכונה 'חוסן האגו', ונוכחנו שהשיטה עלה את החוסן הנפשי, גם תקופה ארוכה לאחר האירוע״.

נושא נוסף שהתחדד בשנים האחרונות ונדון בכנס בתל השומר, הוא המעבר חד של חיילים מהמלחמה לחיי השגרה אזרחות. ״אנשים חוזרים מהתופת, ובכלל שהמדינה שלנו קטנה תוך שעה הם בית, במציאות אחרת לגמרי. כל אחד וזר ב׳בום' מהיחד המאוד מגובש של מלחמה, לחיי השגרה הפרטיים שלו, המעבר הזה יוצר אצל אנשים קושי דול שצריך להידרש אליו״, הומחשה ם הסוגיה.

הפסיכולוג יותם דגן, בעבר מפקד וייטת 13 ופסיכולוג של השייטת וכיום נהל השירותים הקהילתיים בנט״ל העמותה לנפגעי טראומה על רקע אומי), סיפר בכנס על המעבר האישי לו מהמלחמה לביתו שבגליל: ״כל דרך חשבתי 'מה אגיד בבית על מה ועבר עליי?' כשהגעתי לשביל המוביל ביתה ראיתי את האופניים של אחד ילדים, התיישבתי עליהם עם הצ'ימידן כבד והתחלתי לרכוב עליהם. איכשהו, זה הקל עליי את המעבר משם לכאן, התחברתי שוב לילד שבי״.


״הדגש הוא על טיפול ביחידות אורגניות שלמות, גם כי הביחד חשוב מאוד כאן, וגם די לא להטיל סטיגמה על חייל זה או חר״, סיפרו מנהלי התוכנית, שהציגו ם ממצאי מחקר מעקב אחרי 25 קבוצות של חיילים משוחררים. על פי ההערכות, 10% מהאוכלוסייה סובלים מתסמונת פוסט טראומטית, אבל רק אחוז אחד מתוכם מגיע לטיול, וזה לא מפני שחסרים מטפלים בתחום״, מסביר פרופ' להד, ״הקושי העיקרי וא אי הרצון להיזכר. טיפול בטראומה חייב היזכרות, ואנשים מעדיפים להדחיק ולהתחמק מזה; למרות שהממצאים ראים שהסיכוי להחלים מטראומה ופוסט טראומה הוא גבוה מאוד, בלי קשר זמן שחלף מאז האירוע״. קושי נוסף, מספר להד, הוא יחסן של ופות החולים לנושא, ״שם מתייחסים עיקר לסימפטומים: אתה לא ישן טוב? ח כדור שינה. אתה בחרדה? קח טיול תרופתי. רק כשאדם מפסיק לגמרי לתפקד, מפנים אותו לטיפול כולל טראומה״.

למה? לא ברור, אחרי החיים פה יותר קשים״. אבל יש לזה גם מחיר כחברה, לא? ״ודאי, יש אצלנו גילויים של חוסר גישות, כי מי שסבל לעתים נאטם לסבלם של אחרים. יש מוטיב של עצבנות, ול פתיל קצר, חוסר סבלנות ולעתים ם דיכאון. אבל צריך לראות את התכונה כולה, והיא דווקא מעודדת: אנחנו דעים כיום שדווקא מתוך הכאב והטראומה יכולה להתרחש צמיחה״.

תגיות:
"the interview"
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף