ויש גם אוכל, והוא נע בין בינוני למצוין, תלוי במנה ובשלל הדגה שנדוג באותו היום. המזל שלנו הפך את שתי המנות הראשונות דווקא למאכזבות: מנת סביצ׳ה דג ים (39 שקלים), שבכל המסעדות נסמכת על מוסר, היא טונה אדומה שמוגשת על קרם חצילים שרוף עם לימון כבוש וביצי טוביקו. בפועל, למרות ריבוי המרכיבים והעסיסיות הבוקעת מהתפריט, היא דווקא אנמית בטעמיה.
גם מנת האנשובי בכבישה ביתית על ברוסקטה עם חתיכת פלפל קלוי (29 שקלים) לא הביאה את הצדדים היפים של המסעדה, בעיקר מפני שהברוסקטה הייתה יבשה מדי והאפילה על טעם האנשובי המשובח.
על שני אלה פיצה סלט הבית המעקצץ והנפלא של עשבי תיבול קצוצים עם כמות נדיבה של מיץ לימון ואגוזי קשיו (38 שקלים). פשוט וקל להכנה, אלא שכאן כנראה יודעים לעשות אותו טוב יותר מאשר בכל מקום אחר. לא בכדי, רוב השולחנות הקבועים כאן לא מוותרים עליו. גם טעים, גם בריא וגם ניתן לאכול ממנו עוד ועוד בלי להרגיש ייסורי מצפון.
הברמונדי, שהגיע ארצה מאוסטרליה ובכלל לא נידוג בים התיכון אלא בבריכות גידול, הפך לאחת ממנות הדגל במסעדה: כאן הוא עשוי בגריל, מתובל היטב - אין ספק שבאוסטרליה לא מתבלים אותו כך - ומוגש על מצע של פריקה ביתית משובחת ושמנונית (96 שקלים). זוהי מנה מנצחת שתשכיח מכם את עוולות העולם.
מנת דג טובה אף יותר היא פילה לוקוס (139 שקלים), המוגשת על קרם ארטישוק ירושלמי מתקתק וסירות תפוחי אדמה. הדג הלבן טרי - במו עינינו ראינו כיצד פורקים הדייגים את הסחורה בארגזים, והשילוב עם החדשנות של קרם הארטישוק הופכת אותו למנת עילית.
אוכל השרצים התענג גם על קוקי סן ז׳אק (39): כאן מבשלים אותם בקרם בטטה כתמתם, חלב קוקוס מתקתק ושמן צ׳ילי סמיך וממכר, כלשונו. הילדים הסתפקו בשניצל שמנוני ועבה, שהוגש למרבה הבאסה יחד עם צ׳יפס יבשושי.
נכון, לא הכל מושלם באלמרסא, אבל בסך הכל החוויה הקולינרית כאן בהחלט מחפה על הבלגן השורר מחוצה לה. ואם חולדאי לא ירצה לטפל פה במרצפות, לפחות שיזמינו אותו לאכול כאן.
התרעות פיקוד העורף