כמה שתחפשו בעולם, לא תמצאו עוד אחד כמו מיכאל ראשוני, איש רב פעלים, שבין עיסוקיו המגוונים גם מנהל בביתו את אחד המטבחים החריפים בארץ. במטבח של ראשוני פלפל ההבנרו הידוע בחריפות (פלפל אדום/כתום דמוי לב המכונה גם "פלפל סיני") הוא, לדבריו, בדיחה עלובה. "מה זה, הבנרו?" ראשוני נוחר בבוז. "הבנרו זה חריף? זו בדיחה".
בגמבה, לשם השוואה, יש 0 יחידות חום בסולם סקוביל. לא נראה שאצל ראשוני היא בכלל נמצאת ברפרטואר - הוא יותר מתעניין בזן הקטלני המכונה "מלאך המוות מקרולינה" (Carolina Reaper), שמכיל 2.2 מיליון יחידות חום בסולם סקוביל.
ראשוני יודע שהוא לא לבד במרוץ אחר הפלפל החריף מכולם. "חלק מהמשוגעים לדבר מגיעים לבית חולים, חלק מתים", הוא מספר. "אם הייתי ממשיך להשתולל", הוא אומר, "לא בטוח שהייתי חי היום או שהייתי שלם, או עם קיבה שלמה. בכלל לא בטוח".
"חריפות זה לא טעם, זו תחושה. זו יכול לגרום כווייה של ממש. זה סוג של מזוכיזם, כמו שתייה חריפה".
"כשהייתה בת 13 בערך הייתה לה דלקת גרון קשה והרופאים הספידו אותה, ביקשו שתכתוב צוואה", ראשוני שולט בביוגרפיה של הנסיכה ההודית. "איזו סבתא אמרה: 'רגע, ניתן לה משהו אחר'. הכינה לה תמהיל מרוטב של פלפל חריף ונתנה לה לשתות. אננדיטה התאוששה למחרת. כנראה שזה פגע לה בהרבה מאוד רצפטורים. היא לא חסינה לגמרי, כי אם כן הייתה, הייתה אוכלת גם מאה. אבל במושגים של אדם רגיל היא חסינה. אלה כמויות שהיו שולחות חצי חטיבה לבית חולים".
"זה חריף? זה מיץ אננס בשבילי. אתה יודע מי אלופי הארץ שאין אף אחד בליגה שלהם? העובדים התאילנדים".
התרעות פיקוד העורף