נו, אז איך "אדורה" לאחר עידן אבי ביטון? מה שנדמה כשאלה לגיטימית בקרב חובבי הקולינריה והברנז'ה בעיר הופך למשפט שגורם לשף החדש אלי שטיין לעגמומיות קלה. וכי מי היה רוצה להשתוות לקודמו בתפקיד, בטח ובטח לאחר שמילא אותו בהצטיינות? גם "נכנסת לנעליים גדולות", שאמרנו בסוף הארוחה לשף החדש, נאמר בחוסר טקט, והוא מביט אלינו כשסימן שאלה על מצחו, בסגנון "מה אתם רוצים שאגיד על זה? תודה, יא מבאסים".
והוא צודק. כי אומנם "אדורה" ו"אבי ביטון" נאמרו עד כה כמקשה אחת - שהרי לא הייתה אדורה בלי ביטון, וביטון לא היה בלעדיה - אבל אי אפשר להשוות. כל אחד מביא את סגנונו הוא, ומכניס את השפעות ילדותו וטיוליו ואמו לתוך סיר אחד; והטעמים יוצאים שונים. ובכלל, אם "אחד העם" של משפחת שטראוס מחזיקה מעמד גם אחרי עידן יונתן רושפלד, למה שגם כאן לא יקרה תסריט דומה? אז לפני הכל, התנצלות.
ובכל זאת, אי אפשר שלא להשוות ביניהם לפחות בדבר אחד: גילם המוקדם (או גילי המאוחר). ביטון נחשף לראשונה כשהיה רווק הולל (לא אשכח לו את הכתבה הראשונה ב"זמן תל אביב", שבה הצטלם כשהוא עירום למחצה, אוחז בידיו דג ענק) וכיום הוא נשוי ואב, בוגר ומיושב; שטיין בן 27 בלבד, מוכשר בעל רזומה ב"טוטו" ("ירון שלו ואני כמו בעל ואישה, רק בלי האישה") וב"טאיזו", שאומנם לא נכנס לתווית "הילד הרע של המטבח הישראלי", אבל אי אפשר שלא לפספס את הקעקועים שצצים לו מכל שרוול. בכל אופן, המשימה להוביל מסעדה מהשורה הראשונה בגיל כה צעיר היא משימה קשה ומכבידה, גופנית אבל בעיקר נפשית, שדורשת להיות מצד אחד קשוב לביקורת של קהל הלקוחות, ומהצד האחר לא לקחת ללב (ורחוק מדי) את מה שהם אומרים. בפרופורציות.
בשורה התחתונה, האוכל ב"אדורה" המחודשת טעים. יש מנות שגרמו לנו ללקק את הצלחות, ומאידך, אין לנו ספק שבעוד שנה התפריט ייראה שונה לגמרי: יישארו המנות המצליחות, אלה שזוכות למחמאות, אבל כל האחרות ייעלמו. כזו היא, למשל, המנה הראשונה טרטר בקר טרי (במחיר מופרז של 64 שקלים), עם חרדל חריף, גבינת גאודה ואנשובי, המוגשת במעין עיסה רטובה ולא אסתטית לעין. אי אפשר לומר שהיא אנמית בטעמיה, אבל אי אפשר שלא להודות שמעבר לבעיה בפרזנטציה שלה, גם טעמיה לא מתחברים זה לזה. מנת טורטליני ברווזים (74 שקלים) בציר ברווז ובלסמי מיושן הגיעה בדמות ארבע יחידות מדושנות עונג ובעלות תכולת בשר נדיבה, אלא שטעמיה היו חמוצים מדי לחך, ואלה השתלטו על טעם הברווז.
אל תוך הבינוניות של המנות הראשונות, הייתה זו הפתעה עצומה כשהגיעו המנות העיקריות: אלו, גבירותי ורבותי, שתי מנות מופתיות. הגם שאינן מפתיעות בחומרי הגלם שלהן ובאופן הכנתן, טעמיהן היו מענגי חושים. תבשיל דגים ושעועיות רכות (93 שקלים) נראה לעין כמו עוד מנת דג מרוקאית טיפוסית, אבל אליה נלוותה חלה קלויה עם שום. שתיים מנשות הצוות (מלצרית ואחראית) אף טרחו להגיע לשולחננו, בנפרד זו מזו, רק על מנת להדגיש כי "כדאי לנגב את הרוטב עם החלה". שמענו בקולן, והעמסנו על החלה את תכולת הדג והתבשיל משל היינו מיכל אנסקי ב"מאסטר שף". התוצאה מבריקה: טעמים עזים לצד עדינים, שמן צ'ילי אדום לצד שעועית רכה. גן עדן, תשיגו לנו את המתכון.
גם מנה קלאסית כמו פילה בקר (148 שקלים) גאה להציג ב"אדורה" את פסגת הפילה: עשוי במדויק, רך ומענג, מתמסר לסכין. כשעושים את הפילה נכון, הוא מנה מושלמת. וכשיש לו תוספת בדמות רוטב החרדל ושמנת, הוא אף משודרג גבוה יותר. הצוות צעיר, העיצוב חדש, אפילו המוזיקה שמחה יותר. צריך לפרגן להם. תנו צ'אנס לשטיין, הוא עוד יפתיע.
"אדורה ביסטרו", בן יהודה 226, תל אביב, 03-6050896