רק בזכות הבת שלי רומי הצלחתי לחזור לבשל. כשהייתי מכין לה משהו פשוט, אפילו חביתה, הצלחתי להרוויח חזרה את חדוות הבישול שאבדה לי". כך מספר דידי בן ארוש, 46, לשעבר הבעלים והשף של המסעדה המיתולוגית "קבלייר". המסעדה נסגרה כמו מסעדות ירושלמיות רבות אחרות עקב גל הפיגועים והמצב הביטחוני בבירה. בן ארוש, שעבר משבר אישי והפסיק לבשל תקופה ארוכה, חוזר היום לבשל בבתים של אוהבי המטבח הצרפתי הקלאסי בירושלים, בבתי הלקוחות ובביתו שבשכונת קטמון הישנה, וגם בתל אביב. הוא מגיע עם כל הציוד לבתי הלקוחות ומרים ארוחה צרפתית בסגנון שאפשר למצוא רק בפריז. כמובן שהארוחות מוקפדות ביותר ועשויות מחומרי הגלם המשובחים ביותר.
“אני זאב בודד. גרושתי נרי היא חברה מאוד טובה שלי. עשינו את הילדה לפני הנישואים ואת הילד אחרי הגירושים. הילדים זה הדבר הכי חשוב לי בעולם. מי שתהיה איתי תצטרך להבין שהילדים שלי זה הדבר הכי הכי חשוב שיש. עד היום אנחנו אוכלים ביחד, נרי, אני והילדים כל יום שישי, כי המשפחה בראש סדר העדיפויות שלי".
“נרי הייתה ברמנית בצ’וקא, שם היינו יוצאים לבלות כל הצוות, וכך הכרנו. בהתחלה לא היינו ממש זוג, אבל בהמשך הדברים זרמו. אנחנו חברים ממש טובים, אבל לא ממש מסתדרים כזוג. אני מאחל לכל הזוגות הגרושים להסתדר ככה אחרי הגירושים. אין לי יכולת לתת לה מה שהיא צריכה ואין לי יכולת להכיל את זה, אבל היום למדנו להיות בקשר שהוא הכי טוב עבור שנינו. אני הכי אוהב לאכול את האוכל שלה. אוכל ביתי אסתטי. את האוכל שלי אני לא אוכל בכלל".
“אני יודע לקרוא אנשים. כשהשף שלום קדוש הציג אותי בפני שפים צרפתים ברמה של כוכבי מישלן ידעתי להגיע אליהם ולקבל תנאים שלא היו לאף שף שלמד אצלם במסעדות. אנשים היו באים ומשלמים כסף כדי לרחוץ כלים במסעדות האלו, שכל כולן מוקדשות לקבלת כוכבי המישלן, ואני הייתי יוצא עם הצוות לקניות בשוק בבוקר, מקבל אפשרות לבחור באיזו מחלקה של המסעדה אני רוצה להיות וממי ללמוד. לאחר מכן הם היו מזמינים אותי לבשל להם. תחשבי שאני הקטן מירושלים מבשל בחופשה לשף שיש לו כמה כוכבי מישלן. עבדתי איתם מחמש בבוקר ועד 11 בלילה. כמו טירונות. שם למדתי את המטבח הצרפתי על בוריו".
בדצמבר האחרון פורסם כי מסעדת קבלייר, המוסד הירושלמי, תיסגר בעקבות הפגיעה בהכנסותיה עקב המצב הביטחוני הקשה. “המצב בירושלים הוביל לזה", מספר כעת בן ארוש. "פיגוע ועוד פיגוע ומיתון וסכינאות. קשה לשרוד ככה, למרות שהחזקתי 20 שנה. אז היום אני מבשל ללקוחות שלי, בין עשרה ל־12 אנשים. אני מאוד נהנה, לא שם סינר, יכול לפנק אנשים שמבינים ואוהבים אוכל. המשבר שעברתי ובעקבותיו לא יכולתי לבשל, כי איבדתי את חדוות הבישול – עבר. הבת שלי הוציאה אותי מזה. בשבילה שווה לי לבשל. ההתבודדות בגליל לא עזרה, הטיפולים הפסיכולוגיים לא. רק האינטראקציה עם הילדה החזירה אותי לתלם. חזרתי לבשל דברים פשוטים. התחלתי מחביתות. הביטחון חזר לאט־לאט".
התרעות פיקוד העורף