"קלמטה" ביפו היא כנראה המסעדה עם הנוף הכי יפה בישראל. שני חלונות צופים היישר לים התיכון, בלי מנופים שמסתירים, בלי בניינים גבוהים ובלי עמודי חשמל מכוערים. רק ים כחול, סירות ומפרשיות. הבעיה היא שצריך לשריין את מעט המקומות הצופים לנוף הקסום זמן רב מראש. כל השאר ייאלצו להסתפק בשולחנות הפנימיים או למטה.
למטה קצת פחות קסום, אבל עדיין אפשר ליהנות מהקרבה לכיכר המרכזית, שטופת השמש בימים הנכונים, ולתיירים היפנים המצלמים את מזרקת "12 המזלות" כשהיא מטונפת משקיות ביסלי הזרוקות בה. כל מה שמפריד ביניכם לחלון הקסום, אי שם למעלה, הוא מדרגות תלולות, חסרות נגישות ללקוחות נכים. מדרגות תלולות אף יותר, מסוכנות למדי, נמצאות בירידה לשירותים. שומר נפשו יעשה צרכיו בבית.
"קלמטה" היא מסעדה יוונית, אבל באוריינטציה ערבית. השף עלי זועבי, מוכשר וחד, מצליח לשלב בין שני המטבחים בכישרון. לפעמים יותר, לפעמים פחות. הסביצ'ה (45 שקל) הוא מנה מוצלחת - דג מוסר ים מעורבב בטבולה עשירה בכרוב סגול. זו מנה טעימה, שלו התיבול שלה היה עז, היא הייתה טעימה הרבה יותר. גם במנת דפי הסלק הממולאים (40 שקל) הטעמים היו אנמיים למדי - מעט מדי מילוי של לבנה ושכבה דקה מדי של טחינה שלא הורגשה כלל.
המנות העיקריות היו טובות יותר. טעם הרביולי במילוי גבינות מלוחות (62 שקל) עדיין אינו נועז כפי שמצופה ממנו, אבל הוא עדין וממלכתי בזכות קרם הזוקיני שבו שחה. פילה הלברק (108 שקל) הוא מנת הדג הטעימה ביותר שטעמנו זה זמן רב: הדג כל כך טרי, שנדמה שנידוג היישר מהחלון הגדול שבמסעדה. הוא עשוי במדויק, רך ומענג, ולידו פירה תרד מעורר מחשבה - שהוא יותר פירה תפוחי אדמה עם חתיכות תרד בתוכו.
בסך הכל מדובר במסעדה אינטימית וכיפית, שעם קצת יותר העזה תגיע רחוק יותר.
"קלמטה", כיכר קדומים 10, יפו העתיקה, 03-6819998
כבר מבחוץ אפשר לשמוע את המוזיקה היוונית הבוקעת ממנה בקולי קולות. באתונה, אגב, מסעדה המשמיעה מוזיקה יוונית נחשבת תיירותית - במובן הרע של הביטוי. בעינינו, בכל מקרה, לא חייבים לשבור צלחות או לשמוע מוזיקה יוונית על מנת ליהנות ממסעדה בסגנון יווני.
"ספרטה", על גבול רחוב ירמיהו בתל אביב, היא מסעדה צוהלת, רועשת, עם אנשים יפים. האוכל לא אחיד ברמתו, אבל לפעמים יש מנה אחת במסעדה שטורפת את כל הקלפים והופכת את הביקור לסוג של חובה - זוהי השווארמה היוונית (62 שקל), שמגיעה מבולגנת ולא ממש פוטוגנית, אבל כל כולה עונג. נתחי שוק טלה ושורט ריבס מפורקים בצלייה ארוכה, על מצע טחינה עשירה, ובתווך שלל ירקות מפורקים, בהם תפוח אדמה, עגבנייה צלויה, שומר ועוד, זה על גבי זה, במין ערבוביה שכל ביס ממנה עושה חשק לעוד.
בניגוד אליה, יתר המנות נעו על גבול השעמום: פילה המוסר (96 שקל) אומנם היה עשוי היטב ומוגש בנדיבות, אבל הוא הוגש על פירה עם שעועית ירוקה חסרי השראה. חלומי אה לה רומאנה (48 שקל) הכילה ארטישוק רומאי עשוי היטב על הגריל על גבינת חלומי צרובה ויותר מדי עלי רוקט שהפכו את הטעם המריר לדומיננטי מדי. המנה המאכזבת מכולן היא מגש המזטים, שמחירה גבוה ממש (59 שקל) ובה מזטים בהתאם להיצע: קצת ציזיקי, קצת פירה (פירה? פירה!), ממרח סלק אנמי ועוד שניים שהיו כל כך אנמיים שלא ראויים לאזכור.
"ספרטה" היא מסעדה שאליה באים עם חברים כדי לשמוח, לשתות ולנשנש. לא בטוח שזו המסעדה האולטימטיבית עבור מי שרוצה נטו לאכול.
"ספרטה", ירמיהו 54, תל אביב, 03-6056575