באופן אישי אנחנו פחות מחבבים את המקומות האלה שמזכירים את הברים האפלים בברלין, שכדי להגיע אליהם, יש צורך לרדת במעלית שתי קומות, להיכנס למסדרון אפל שמזכיר את אחוריהם של אולמי בון־טון ולהבין שיש דלת כבדה ואטומה, שיש לפתוח כדי להיות מופתע ממה שיש מאחוריה. ובכן, הפעם זה לא מועדון סאדו, וגם לא כולאים כאן יהודים.

בביקורנו הפעם במתחם שרונה בתל אביב נגלה לעינינו מקום תת־קרקעי יפהפה ומרשים בעל תקרה גבוהה וקירות עשויים אבן, שאחד מהם מכוסה בארון אדיר ממדים מקצה לקצה, גובהו עד התקרה והוא מכוסה בכ־1,000 בקבוקי וויסקי שונים. במקום מעדכנים אותנו ש”וויסקי בר מוזיאון" הוא הוויסקי בר הגדול במזרח התיכון. לא בדקנו מה מציעים באיטליה וביוון, אבל בהחלט התרשמנו. ברגעים כאלה אנחנו מצטערים שאנחנו לא מחובבי הוויסקי. המגוון, הצבעים, הריחות, זהו גן עדן לג'ק דניאלס.



שני דברים הפתיעו אותנו. האחד, גילי הלקוחות נעו להערכתנו בין 30 ל־70, אפילו 80, וכולם נראו מגוהצים ומהודקים, אנשי העשירון העליון. הדבר השני הוא כשרותו של המקום. לא היינו מנחשים שמקום אפלולי ולוהט שכזה עשוי להיות כשר, אלמלא חלק מהנוכחים לבשו כיפות. כיצד מסתדרת הכשרות עם 1,000 חברות וויסקי מחו"ל? ובכן, מעדכנים אותנו כאן באוזניה שמדובר ב"השגחה פרטית", לא בדיוק כשרות מטעם המועצה הדתית. לטוב ולרע, זה המצב, ושכל אחד יפרש זאת כדרכו. בכל אופן, המקום סגור בשבתות, ואין בו אוכל שאינו כשר. מנגד, תמונה של הבאבא סאלי לא מצאנו על הקירות.

"מה הקונספט של התפריט?" שאלנו את המלצר. "אין קונספט", ענה, "אוכל מגוון". זרמנו עם הגיוון. קרפצ'יו פילה בקר (52 שקלים) מחזיר עטרה ליושנה ומוכיח שיש מנות קרפצ'יו שהן מעבר לשטאנץ הלעוס. כאן הבשר האדום והמגרה מוגש עם איולי וויסקי, פיסטוקים קלויים ועגבניות שרי במגוון צבעים, שהופכות את המנה לא רק ליפהפייה, אלא גם למיוחדת וטעימה עד מאוד. נשארנו בגזרת הבשר וטעמנו מברוסקטת הבשר (46 שקלים) - ארבע פרוסות בגט המוגשות על קרש עץ, ועליהן קרם ופלפלים מעושנים וחתיכות מפורקות של בקר. התוצאה אנמית למדי - חסר מרכיב חמוץ או חריף, שיהפוך אותה לנועזת, אבל אי אפשר לומר שהיא לא טובה.

המנות העיקריות הוכיחו סופית שהמקום מצטיין גם בתחום הקולינרי ולא רק בתחום האלכוהול. האנטריקוט המיושן (147 שקלים) הגיע פרוס במחבת לוהטת - כה נחמד מצדם להגישו כך ולחסוך מאיתנו את מלאכת החיתוך – עסיסי ומעודן, לעיס ברמה הנכונה ומתובל היטב, ולצדו אספרגוס ותפוח אדמה. גם פילה מוסר הים (110 שקלים) עסיסי ועושה רושם של טרי, וגם הוא מוגש בפרזנטציה יפהפייה. בכלל, המקום שם דגש על היותו פיין; הכל נראה טוב, הכל מריח טוב, כולם מנומסים, אדיבים, המוזיקה רגועה. וזו לא גרמניה, בשרונה הרבה יותר נעים.
“וויסקי בר מוזיאון”, דוד אלעזר 27, מתחם שרונה, תל אביב, 03-9551105

מחלת ים

הנוף הנשקף מ"קסיס" הוא, ככל הזכור לנו, היפה ביותר לכל אורך מישור החוף. חופי יפו עדיין בתוליים, תמימים, חצי נטושים, והמים תכולים, מבריקים, רק מחכים שנטבול בהם. "קסיס" ממוקמת בגובה חמש מדרגות גבוהות מעל, כך שהיא מדלגת מעל לראשי המתרחצים, והנוף הנשקף הוא בגוני כחול שקט.
השלווה מופרת רק כשנכנסים למסעדה, ליתר דיוק, כבר בכניסה. בזכות הנוף הפכה "קסיס" למקום עלייה לרגל עבור אנשי העשירון העליון, שרוצים ליהנות מהשקט. אולם מה רבה אכזבתם כשהם מגלים שכמותם יש רבים, העומס מצטבר בעמדת המארחת והבלגן חוגג. ביום שבו הגענו היו מעט מדי מלצרים, ושולחנות מלוכלכים רבים עמדו ריקים וחיכו למטלית שתעבור עליהם, כדי שישבו בהם. ביניהם היה אפשר למצוא גם כמה לקוחות זועמים. 




החדשות הרעות עוד יותר הן מה שקורה לאחר שכבר משיגים שולחן. השירות מביש, אין מילה אחרת לתאר זאת. הפרצופים החמוצים של המלצרים, חוסר המודעות לשירותיות, ההתעלמות מהבקשות והחובבנות השורה במקום גרמו לנו להתחרט שהגענו כבר לאחר דקות בודדות. כשהאוכל כבר הגיע, התבררו בעיות נוספות. המוזלי (46 שקלים) הגיע בקערית קטנטנה, עם מעט מדי יוגורט ושני סוגי פירות בלבד.

ארוחת הבוקר הישראלית (58 שקלים) כללה חביתה מפורקת, שנדמה שעברה במטבח אירוע לא נעים, עם שלוש קעריות כל כך קטנטנות, שהתכולה שבהן הייתה על גבול השערורייתי: סלט טונה, שנדמה ששכב במטבח במשך זמן ארוך; גבינה לבנה סטנדרטית המספיקה למריחה על פרוסה בודדת; וזיתים. מלבד סלט פשוט (מלפפון ועגבנייה מתובלים בלימון) לא הכילה הארוחה שום דבר אחר. ביקשנו תוספת של גבינת פטה, וקיבלנו שלוש קוביות בגודל של 1 ס"מ כל אחת מהן, במחיר כולל של שמונה שקלים. הילדים, שביקשו תוספת של גבינה, נאלצו לשמוע מפינו סירוב, בגלל המחיר. נאכל כבר בבית.

המנה FLAT BREAD יפואי (58 שקלים) התעכבה. כל ניסיונותינו למשוך את תשומת לב המלצרים, כדי לברר מה עלה בגורלה, עלו בתוהו. כשכבר הגיעה המנה, כל יתר הסועדים כבר סיימו את שלהם. והמנה – כולה נועזות וקונסטרוקציה מפחידה: מגדל ובו מאפה בצק כבסיס, עליו שתי ביצי עין, סלט מלפפון ועגבנייה, במרכזו חתיכת גבינת פטה ומעל לכל חתיכת בצל. מבנה לא ברור לאכילה, לא נגיש, אפילו מטופש. אי אפשר לאכול את הגבינה
אלא לבדה, הסלט לא מתחבר לביצים ולמאפה, והחשיבה העומדת מאחורי המנה מדאיגה. ככה לא בונים מגדל. אנחנו מאוד מקווים שלא כך בונים בניינים ביפו.

נקודה אחרונה וקטנה אבל מכעיסה היא השתייה: בקבוק זירו עולה כאן 14 שקלים. לא זכור לי מתי התבקשנו לשלם סכום כזה על קולה. מיץ ענבים גם עולה 14 שקלים וקפה הפוך 16 שקלים. כשהילדים יאכלו גבינת פטה בבית, אנחנו נשתה זירו. היה קשה להסתיר את אכזבתנו, אבל גם כך אף אחד מהמלצרים הזעופים לא שאל אותנו לכל אורך הארוחה אם הכל בסדר ומה דעתנו. נדמה שב"קסיס" מנצלים מדי את הנוף וחוגגים על חשבון הסועדים. חבל.
"קסיס", חוף גבעת העלייה, יפו, 03-5753745