"פעם אמרו 'קשה להיות יהודי'. כבר לא. בהחלט לא. בכל הנוגע לכשרות, בימינו קל ונוח להיות יהודי", אומר מנחם לובינסקי, המייסד והמנהל ב־20 השנים האחרונות של חברת הייעוץ לשיווק "לוביקום". באופן לא רשמי, לובינסקי ידוע בקהילה בארצות הברית כ"מר כשרות". כך, לפחות, מכנים אותו רבנים, משגיחי כשרות ובעלי סופרמרקטים. "מנחם מתמצא בכל דבר הקשור בכשרות מזון", מבהיר רב אורתודוקסי בשכונת פלטבוש בברוקלין. "בתחום הכשרות אין לו מתחרה".
דבריו של לובינסקי מעידים על טרנד חדש שמתפשט לאחרונה בארצות הברית: טרנד הכשרות, לא פחות ולא יותר. אלא שהצרכנים שלו אינם רק יהודים בכלל או יהודים דתיים בפרט. לדבריו של לובינסקי, ייצור מוצרים כשרים ושיווקם הפכו נפוצים בקרב האוכלוסייה האמריקאית הכללית. חג הפסח האחרון שנחגג בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית היה עוד עדות לכך.
רק קצה הקרחון
בכתבת תחקיר שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" ערב חג הפסח נכתב כי הביקוש למוצרים כשרים לפסח היה גדול בקרב שלל קהילות, לאו דווקא יהודיות. "העובדה שמדפים שלמים בסופרמרקטים רבים היו מוקדשים למוצרי מזון כשרים לפסח, המיוצרים בשיטת ייצור המונית, הוכיחה עד כמה הקהילה היהודית השתלבה באורח החיים האמריקאי", נטען בכתבה. העיתון גם דיווח כי מספר מוצרי האוכל עם החותמת "כשר לפסח" ששווקו השנה בארצות הברית הגיע ל־52 אלף מוצרים – יותר מפי שניים ממספר המוצרים ששווקו ב־2011, שעמד על 23 אלף.
חג הפסח האחרון סימל את שיאה של "התפשטות תודעת הכשרות בציבור היהודי בארצות הברית, שמורגשת בשנים האחרונות", כך לדברי רבנים וגורמים המעורבים בהשגחת כשרות. "חג הפסח הפך לאחרונה לביטוי לכך שגם לא יהודים רבים בארצות הברית מעדיפים מזון כשר מסיבות בריאותיות", אומר הרב שפטל לוי, שפרש לא מכבר לגמלאות ממשרתו כרב בית כנסת אורתודוקסי ועסק שנים רבות בתחום ההכשרים. אלא שהרב לוי מדגיש כי חג הפסח הוא רק קצה הקרחון של התופעה של התקבלות הכשרות כגורם מרכזי בתצרוכת מוצרי המזון בארצות הברית.
ביטוי בולט נוסף לפופולריות של הכשרות בקרב האוכלוסייה האמריקאית הוא תשומת הלב שאמצעי תקשורת מובילים בארצות הברית הקדישו באחרונה לנושא. כאמור, מעבר לכתבת התחקיר של "הניו יורק טיימס" על הסוגיה, הוא פרסם שתי כתבות נוספות על הנושא. כתבות שעסקו בפופולריות הגוברת של הכשרות פורסמו גם ב"וול סטריט ג'ורנל", ב"בוסטון גלוב" וב"וושינגטון פוסט". "העיתונאים הלא יהודים מתקשים להבין כיצד חוקים ומנהגים מלפני 3,000 שנים נשארים אקטואליים, ואף יותר מזה - הפכו מקובלים כל כך בעידן של מודרניזם וחידושי טכנולוגיה", אומר לובינסקי.
אלא שפריצות דרך טכנולוגיות וחידושים בהליכי ייצור מוצרי מזון דווקא סייעו באופן ישיר לגידול העצום בצריכת מוצרים כשרים בארצות הברית. "יש היום חומרי גלם שמאפשרים לאכול מוצרים כמו לחם ופיצה כשרים לפסח. לפני שנים אחדות לא חלמו על זה", אומר לובינסקי.
גורם נוסף שבוודאי תרם לביקוש הגובר של מוצרי מזון כשרים הוא הסמכות האחראית על הכשרות. "הכשרות בישראל הרבה יותר מסובכת מאשר בארצות הברית", אומר לובינסקי. "שלא כמו בישראל, שבה הרבנות הראשית היא הסמכות היחידה להשגחה על הכשרות ולמתן הכשרים, כאן זה עובד אחרת".
בארצות הברית מצויים ענייני הכשרות, בהם השגחה והענקת הכשרים, בתחום טיפולם של חמישה ארגונים ידועים, הנחשבים אמינים ומוסמכים. הגדול בהם הוא ה־OU, שמרכזו בניו יורק. הארגונים האחרים הם: cRc בשיקגו, STAR-K בבולטימור, KOF-K ו־OK, ארגון שמפעילים חסידי חב"ד בשכונת קראון הייטס בברוקלין שבניו יורק. ארגונים אלה מפעילים למעלה מ־1,500 משגיחים ומשלמים את משכורותיהם. ארגון ה־OU מפעיל משגיחי כשרות גם במדינות חוץ. כך למשל, הוא מחזיק משגיחי כשרות בבתי מלון גדולים בישראל. "תיירים יהודים מאמריקה הרגילים להכשר עם המותג OU מחפשים את ההכשר של הארגון הזה", מסביר לובינסקי.
לדברי לובינסקי, "במפעלי מזון ב־91 מדינות ברחבי העולם פועלים משגיחי כשרות. ארגון STAR-K, למשל, מחזיק משגיחי כשרות ב־7,000 מפעלי מזון בסין". הסיבה לכך היא שכדי לקבל רישיון לייצא מזון לארצות הברית נדרשים מפעלי מזון מחוץ לתחומה להציג תעודות הכשר. "היהודים לא שולטים בעולם, אבל הכשרות השתלטה על העולם", מעיר לובינסקי בחיוך.
מלחמת מיץ הענבים
לפי סקר שערך בשנת 2015 משרדו של לובינסקי ובחן את ממדי שוק המזון הכשר בארצות הברית, מספר הצרכנים של מוצרי מזון כשר בארצות הברית עומד על 12.35 מיליון איש. זאת בעוד שבארצות הברית חיים כשבעה מיליון יהודים. לדברי לובינסקי, הנתונים רק גדלו מאז. לפי הסקר, רק 8% מצרכני האוכל הכשר בארצות הברית מוגדרים "שומרי כשרות תמיד וכל הזמן". 55% מעדיפים מזון כשר מטעמים של בריאות וביטחון באוכל, 38% הם טבעונים, 35% מעדיפים אוכל כשר ממניע של טעם. 16% ממי שצורכים מזון בהכשר יהודי הם מוסלמים שאינם מוצאים במקומות מגוריהם מוצרי halal (הכשר המאשר כי המזון יוצר על פי חוקי האסלאם).
מהסקר עולה עוד שבארצות הברית נמכרים למעלה מ־200 אלף מוצרי מזון עם הכשרים. כמו כן, מתוך 30 אלף הסופרמרקטים הפועלים ברחבי המדינה ל־18 אלף יש מחלקות מיוחדות למוצרים כשרים. בארצות הברית פועלים 11,400 חברות ומפעלים שמייצרים אוכל כשר ומשווקים 325 אלף תבלינים כשרים.
לפי הסקר, רשת הסופרמרקטים הגדולה ביותר בארצות הברית, וולמארט, משווקת מוצרי מזון כשרים ב־500 מהסניפים שלה. 78% מצורכי המזון הכשר רוכשים אותו במחלקות המיוחדות בסופרמרקטים. מתוכם, 35% קונים אותו גם בחנויות שמוכרות רק מזון כשר. 4% קונים מזון כשר באמצעות האינטרנט.
הביקוש למוצרי מזון כשרים מכל הסוגים בארצות הברית עודד גם חברות ומפעלי מזון גדולים לרכוש מפעלים קטנים יותר. כך, למשל, חברת הענק פפסי קולה רכשה את מותג החומוס של חברת "סברה", והיקף המכירות של מותג החומוס הסתכם ב־850 מיליון דולר בהשוואה ל־40 מיליון דולר לפני שנים אחדות.
כמו כן, "הניו יורק טיימס" דיווח לאחרונה על מה שהוא מגדיר כ"מלחמת מיץ הענבים": לאחר שחברת הענק לייצור מיץ ענבים Welch’s נכנסה לשותפות עם מפעל המזון היהודי הוותיק מנישביץ (Manischewitz) לייצור מיץ ענבים כשר לפסח. העסקה הזאת הרגיזה את מפעל ייצור היין ומוצרי המזון "קדם", שיצר ושיווק שנים רבות מיץ ענבים כשר לפסח.
"החברות Welch’s ומנישביץ הוכיחו כי הן באמת חושבות ביזנס בהשגת הכשר מיוחד לפסח על ידי צוות של רבנים חסידיים ואולטרה־אורתודוקסיים", דיווח העיתון. כמו כן, צוטט בו חסיד סאטמר שאמר: "מיץ הענבים מתוצרת 'קדם' עדיין נמכר יותר, משום שאנשים חוששים שההכשר של Welch’s הוא חדש מדי".
גם האינטרנט הפך מנוף להתפשטות תודעת הכשרות ולפרסום מידע על מוצרי מזון כשרים או חידושים בשוק המזון הכשר. לובינסקי עצמו מפעיל אתר משלו בשם "כשרות היום", שלדבריו גולשים בו 11 אלף איש. "רבנים רבים מצטיינים בשימוש במחשבים ומשתמשים בהם במטרה להפיץ מידע על מוצרי מזון מסוימים, פרטים על הליכי ייצור מזון וחידושים המאפשרים שמירה מוקפדת על דיני כשרות", הוא מספר.
לדבריו, גם הרשתות החברתיות הפכו כלי להפצת מתכונים לבישול אוכל כשר וארוחות כשרות. "אלפי נשים בארצות הברית מחליפות מידע על מתכונים כשרים", הוא אומר.
ואולי ההוכחה הניצחת ביותר בעיניו של לובינסקי להתחזקות התופעה בארצות הברית היא העובדה ש־130 ספרי בישול לאוכל כשר יצאו לאחרונה לאור ומוצעים למכירה בחנויות ספרים. "לפני שנים אחדות היו בקושי עשרה ספרי בישול כאלה", הוא מסכם.