"בתחילת דרכי הייתי במיעוט מקומם בהקשר המגדרי, ולמרות זאת לא הרגשתי לרגע זלזול, חוסר העדפה או חוסר יחס אלי. להפך: בלטתי בתחומי ושלטתי בו ביד רמה. כיום היחס בין גברים לנשים בענף השתנה, וניתן למצוא כמובן עוד אגרונומיות מצוינות, יינניות נהדרות ומנהלות יקבים ויבואניות".
"משקה שאני אוהבת במיוחד היה ותמיד יהיה ג'ין וטוניק עם קרח ולימון - משקה קלאסי עבורי".
"אני לא אוהבת את כל הקוקטיילים המתוקים למיניהם. אני צריכה מעט מרירות בסוף".
"הייתי מוכנה לעשות הכל כדי להרחיב את הצריכה של הישראלים: מרמת החינוך ליין ולחקלאות היין כבר בכיתה י"ב, ועד הנגשת היין בכל דרך על מנת שצעירים יצרכו אותו בחוכמה, במקום וודקה, ומבוגרים ייהנו מהמשקה כאקט תרבותי, ולא רק במדינת תל אביב".
"אני מאוד אוהבת את ההתעסקות עם התוצרת החקלאית והשמרים החיים, ובכלל יש בבירה הרבה חומרי גלם מעניינים. חוץ מזה, מדובר בתחום מאוד דינמי, בעיקר בשנים האחרונות. כל הזמן יש התפתחויות וכיוונים חדשים".
"מדי פעם אני זוכה למבטי הפתעה מאנשים, אבל באופן כללי התגובות הן טובות. אני חייבת לציין שאני רואה יותר ויותר נשים בתחום, וזה משמח".
"אני מאוד אוהבת בירות לאגר באחוזי אלכוהול סביב 5% בנפח, במיוחד בקיץ. פחות מתחברת למשקאות אלכוהוליים מתוקים כדוגמת יין מתוק וקוקטיילים מתוקים".
"אני צופה כניסה של הרבה חומרי גלם חדשים, כניסה של קטגוריות חדשות ומגוון בירות באחוזי אלכוהול שונים. הייתי רוצה שיותר אנשים ישתו בירה וייהנו ממנה".
"העולם הזה תמיד סקרן אותי, ותרבות שתייה היא משהו שגדלתי עליו בבית. אמא שלי תמיד מספרת שהייתי משחקת עם נוזלים וכוסות כאילו אני עושה קוקטיילים. אני קראתי לזה שיקויים. כנראה זה משהו שנולדתי איתו וליווה אותי לאורך כל החיים. יש כאב בטן? קצת ערק. כאב גרון? טליסקר סטורם עם דבש. בירה קרה בשבת בצהריים היא קטע משפחתי אצלנו, ולכן כשסיימתי את הצבא, היה לי מאוד ברור שזה מה שאני רוצה לעשות. השתחררתי, עשיתי קורס ברמנים ב'זמן אמיתי', ומשם התחלתי להיכנס לאט־לאט לעניינים. ההתחלה לא הייתה כל כך זוהרת, אבל לאט ובטוח התקדמתי בדיוק לאן שרציתי. כשהתחלתי, לא ידעתי שזו תהיה קריירה, אבל מהר מאוד הבנתי שאני מתאהבת במקצוע ושיהיה לי מאוד קשה לעזוב את העולם הזה. האנשים, השמחה, המוזיקה, הצוות שלי, הלמידה האינסופית, ריגוש ולמידה בכל יום".
"היום זה כבר לא עולם ששייך אך ורק לגברים. כיאה לכוח הנשי אנחנו די משתלטות על זה, ואני חושבת שכולם מקבלים את זה בברכה: הבליינים והבלייניות, בעלי הברים וכל מי שקשור לענף הזה. אבל כשהתחלתי לפני עשר שנים, היה מאוד קשה. שמעתי יותר מפעם אחת ממנהלי ברים: 'אצלי אין בנות מאחורי הבר'. היה מקרה שקיבלתי את התשובה הזאת, אבל הייתי חייבת לעבוד במשהו בינתיים, אז נכנסתי למקום לעבוד כמלצרית. אני זוכרת שאמרתי למנהל המקום: 'לא רק שאני אהיה מאחורי הבר הזה, אני אהיה הבחורה הראשונה בקבוצה הזאת שתנהל את הבר'. אחרי חצי שנה בערך, באמת עברתי להיות מנהלת הבר. יש עדיין פה ושם כמה דינוזאורים שקשה להם לראות בחורה שמבינה באלכוהול, אבל זה בהחלט עולם הולך ונעלם. בסופו של דבר מי שקובע אלו הלקוחות, שלהם כמובן אין בעיה עם אישה מאחורי הבר".
"וואו, הכל: האנשים, העשייה, הלמידה והכיף שיש בלהמציא את עצמך מחדש בכל יום, לערבב קוקטיילים וטעמים חדשים ולקבל את התגובות מהאנשים. בכל ערב אני נכנסת למופע האישי שלי מאחורי הבר. אתם יודעים מה זה להיות הברמנית של זוג בדייט הראשון שלהם? למדתי לזהות תנועות גוף של אנשים במצבים מסוימים, ואני יודעת לזהות אם הדייט מוצלח ואילו משקאות יתאימו לזוג, או שהולך פחות טוב ותכף תגיע בקשת החשבון. קרה כבר כמה פעמים שהיו לי הצעות נישואים על הבר, ואין דבר יותר מרגש מזה. גם ביומיום, בלי הצעות נישואים או דייטים מיוחדים, יש ריגוש תמידי. לראות את האורחים נכנסים שבורים מיום עבודה קשה ויוצאים בסוף הערב עם חיוך מטורף, וזה לא שהם שיכורים, זה הכל הברמן והאווירה שיצרנו להם על הבר. אני תמיד אומרת לחניכים שלי בקורסי ברמנים: אורחים לא חוזרים כי הבירה מהברז בבר יותר מיוחדת משל השכן, אורחים חוזרים אך ורק בגלל הצוות. אתה זה שמשנה להם את הערב".
"באופן כללי אני שותה הכל, ואין משקה שאני נרתעת ממנו ולא אשתה לעולם. אני מאוד אוהבת בירה גינס, וויסקי טליסקר וקוקטייל פניצילין".
התרעות פיקוד העורף