הנה שוב מגיע פורים, ואני, כבר מזמן לא ילדה שמנמנה אלא סתם שמנמנה, יושבת ומעלעלת בהתרגשות בקטלוגים של התחפושות. בעמוד הראשון של רשת צעצועים אחת מופיעה כיפה אדומה בגרסה שלא סופרה. כי כיפה אדומה, על פי אותו יצרן, לא הייתה סתם ילדה חמודה שטיילה ביער בשליחות מצווה של אמה.
כיפה אדומה הייתה פתיינית עם ביריות, שרק חיכתה לזאב המשחר לה ולשרלילות כמוה, שעושות את דרכן אל סבתא שלהן. גם סינדרלה האלמותית לא כזו תמימה. שתעשה ספונג'ה כל ימי חייה, עם הבגד הזה. נראה אותה מתכופפת. ויש גם חיילות, שתמיד גירו את דמיונם של יוצרים שבוודאי לא שירתו בצבא הגנה לישראל. בטח לא בעידן הפרה־היסטורי שלי, כשעמדנו עם חצאית של יונה פעמונה באוהל דולף ושמענו על הסקביאס המבושש לבוא, על אף האיומים.
התרעות פיקוד העורף