ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי

אני בן 31 , נשוי ואבא לילד בן שנה. אני מכור לסיגריות, התחלתי לעשן בגיל 15 ועם הזמן התמכרתי. בעבר עישנתי קופסה ביום, אבל הגעתי לשלב שהרגשתי שאני ממש נחנק ולא מצליח לנשום. מאז שהתמסדתי ומאז לידת בני, הפסקתי לעשן בבית וזה גרם לי להפחית בכמויות. כיום אני מעשן בין 12 ל-15 סיגריות ביום. קשה לי להפסיק לעשן, אני אוהב את הסיגריות, אבל יודע שההרגל הזה מזיק לי. מה דעתך?

“נחמד לשמוע שיש סיבות חיצוניות שכופות עליך לעשן פחות, אבל זה לא מספיק. במשך השנים חברות הטבק שכנעו אותך בצורה מודעת שיהיה לך קשה להפסיק לעשן ושאתה אוהב את הסיגריה. אני אומר שלא קשה להפסיק ושאתה אפילו שונא לעשן. אתה מכור ומי שמדבר כרגע זה הניקוטין ולא אתה. רוב האנשים שמפסיקים לעשן עושים זאת לבד. הם קמים בבוקר ומקבלים החלטה שהם לא עושים את זה יותר, כי הם רוצים להציל את החיים שלהם.

בגיל 31 הגוף שלך מצליח לסחוב, אבל כשתהיה בשנות ה-40 לחייך תתקשה לעלות במדרגות, לא תהיה מסוגל לשחק כדורגל עם הבן שלך, וסביר להניח שבקושי תוכל לרוץ. כשאתה מעשן אתה פוגע בגוף שלך. הטבק מכיל אלפי חומרים כימיים שונים (הספירה המדעית האחרונה מדברת על 4,200 ויותר) שההשפעה שלהם על גוף האדם עדיין לא ברורה.

כשבן אדם שואף את עשן הסיגריות לריאות שלו, הוא מכניס לגופו גם חומרי ריסוס, דלק ועוד. העצה שלי היא שפשוט תקבל החלטה, תסתכל לעצמך ולילד בעיניים, תבחר את הדבר שלדעתך יניע אותך לפעולה ותפעל. במקרה שגם בת הזוג שלך מעשנת, אני מציע שתיגמלו יחד. תקבעו תאריך שבו אתם מפסיקים לעשן ובאותו יום תזרקו את הקופסה. אחד הדברים החשובים בזמן גמילה זה להגביר את כמות המים שאתה צורך, זה עוזר לנקות את הגוף. כמו כן, בימים הראשונים של הגמילה תשתה יותר קפה ותעלה את כמויות הקפאין שאתה צורך. בזמן שהניקוטין יורד, הקפאין ייתן לו איזון".

אני מרגישה שאני אוכלת בלי שליטה ואני ממש מתביישת. בכל בוקר אני מוצאת פירורים במטבח ומבינה שאכלתי במהלך הלילה. לפעמים האכילה נעשית במודע ולפעמים אני לא שולטת על זה. במשך היום אני אוכלת פחות, אין לי זמן להתעסק עם אוכל, ולרוב האכילה האובססיבית תוקפת אותי בלילה. כבר ארבע שנים אני חיה באופן הזה, מה עלי לעשות?

“כאשר אנשים סובלים מהתמכרות מסוימת, הגוף לומד לצרוך דברים שהוא לא באמת חייב. לרוב, התמכרויות מתחילות כתוצאה מבעיה רגשית כלשהי. אכילה רגשית, למשל, מתחברת לתחושה של ‘ככה אני מרגישה יותר טוב'. הדבר הזה שהיה חלק מהיומיום נתן מעין פיצוי, מעין תחושה של שובע ושל משהו מתוק וטעים. לנסות ולספק את מערכת הרגש באמצעות מזון זה לא נכון ולא עובד, אבל הגוף מתרגל וההתרגלות הזאת יוצרת בתוך המוח קשרים שלא היו שם קודם.

במילים אחרות, המאכל המתוק שאנחנו מכניסים לגוף מתחבר לחומרים כימיים ונותן לנו תחושה של עונג וביטחון. לפי הדברים שאת מתארת, במקרה שלך המצב לגמרי יצא משליטה. אך העובדה שאת מודעת לבעיה ופנית לבקש עזרה אומרת שאת הצעד הראשון כבר עשית. ברגע שאדם מוכן להודות בפני עצמו ובפני הסביבה שהוא בבעיה, הדרך להחלמה הרבה יותר קלה. אני ממליץ שבשלב הראשון תפני לרופא המשפחה ותבקשי עזרה. תיפתחי וספרי לו על הבעיה. יש פתרון לבעיות שלך ואני מקווה מאוד שהצעד הראשון שעשית הוא המפתח לתחילתו".

אני בת 40 , סובלת מעודף משקל. עד הצבא הייתי חתיכה, אבל לצערי היום המשקל שלי מעל לממוצע. התחתנתי בגיל מאוד צעיר והתגרשתי ומאז אני רק עולה במשקל. ניסיתי את כל השיטות האפשריות של דיאטות ואני לא מצליחה להחזיק מעמד. ברגע שאני קצת יותר עצבנית ולחוצה אני הולכת לאוכל. מה עלי לעשות?

“את מתארת דפוס שמוגדר היום כ'אכילה רגשית'. ברגע שבן אדם חווה טראומה רגשית וחושב שהוא יכולה לתת לעצמו מענה באמצעות מזון, נוצר דפוס שכאילו נותן תחושה נעימה וטובה, תחושה רגשית. יש לנו בגוף מנגנון שאמור להאיץ או להאט את חילוף החומרים. המנגנון הזה הוא טבעי לגוף, אבל כשהרגש לא שבע וכשאנחנו מרגישים עצובים או פגועים, יש כאלו שינסו להשביע אותו באמצעות אוכל.

את צריכה להבין שמזון לעולם לא יוכל לספק מענה לפן הרגשי. אני מציע שראשית תטפלי בבעיה הרגשית שלך, כי משהו בחייך דוחף אותך לאכול ללא שליטה. טוב שהצלחת לזהות את האירוע שגרם לך להשתנות. המודעות הזאת היא הצעד הראשון שלך לצאת מהסיפור הזה".

מתוך תוכניתו של אהוד אברהמסון, כל יום שישי ב־ 06:00 ב"רדיו ללא הפסקה"

גומלים הולכים: אברהמסון מסביר איך נגמלים מההתמכרות לסיגריה

איך משאירים מאחור את העישון, כיצד ניתן להפסיק את האכילה האובססיבית, ולמה עצבים גורמים לנו להתנפל על מזון?