מאמר של השחקנית אנג׳לינה ג׳ולי שפורסם בשבוע שעבר ב״ניו יורק טיימס״, ובו חשפה כי עברה ניתוח להסרת החצוצרות והשחלות לאחר שנתגלה בגופה גן המעלה את הסיכוי לחלות בסרטן, הפך לשיחת היום בכל העולם. גם בישראל, נשים לא יכולות להיות רגועות: הגן שאותר אצל ג׳ולי נפוץ בעיקר אצל יהודיות אשכנזיות, וההערכות הן כי ישנן היום 30 אלף נשאיות בישראל, כשבכל שנה כ-300 חדשות נכנסות למעגל התחלואה, ו-300 אחרות נפטרות מהמחלה.
בבוקר בו בישרו כותרות העיתונים הישראליים על הצעד של הכוכבת האמריקאית, נערך באגודה למלחמה בסרטן יום עיון בהשתתפות עשרות נשאיות. מה שהיה אמור להיות עוד כנס שגרתי, הפך במהרה למפגש שאלות ותשובות סביב הנושא. ״זה היה צירוף מקרים, אבל ברגע ששמענו על הצעד הזה של ג'ולי היה ברור שחייבים להתייחס לזה״, מספרת רוזה דבמיצר (48), מנהלת התוכנית ״הסיכון שבסיכוי״ של האגודה, להעלאת המודעות לביצוע בירור גנטי לסרטן שד ולסרטן שחלה תורשתי. ״כשאישה כמוה, יפה מאוד ובעלת עוצמה, עושה מהלך כזה, יש לזה השפעה חזקה. אחת המרצות פתחה את דבריה בהקראת המאמר המלא שכתבה ג'ולי, ובו סיפרה על שיקוליה לקראת קבלת ההחלטה. זה עורר הרבה שאלות בקהל. רבות מהנשים התלבטו בדיוק באותו הנושא. הן שאלו למה היא עושה את זה רק עכשיו ולא קודם, כי ידוע שאמה, סבתה ובת הדודה שלה מתו כולן מסרטן השחלות. הן תהו גם אילו בדיקות היא עשתה לפני, ואם יש ברירה אחרת, פרוצדורה רפואית שונה, שיכולה למנוע את כריתת השחלות. אבל כיום זו הדרך היחידה להגן מפני המחלה הקשה״.
דבמיצר מדברת מניסיון אישי. לפני ארבע שנים איתרו בגופה הרופאים גידול בשד. אף אחת מקרובות משפחתה לא חלתה בסרטן השד או השחלות בעבר, ובכל זאת, בעצת אחת מחברותיה הטובות, החליטה תוך כדי תהליך ההתמודדות עם הסרטן לבצע גם את הבדיקה המגלה אם היא נושאת את הגן המוביל לסרטן שחלות. התשובות לצערה היו חיוביות. היא החליטה לעשות כל שביכולתה כדי שלא תחלה. ״אומרים שלבצע את הניתוח לכריתת השחלות זו החלטה קשה, אבל לי לא הייתה אף פעם דילמה״, היא אומרת. ״קראתי על המחלה, ראיתי את הסטטיסטיקות ומיד הבנתי שזה סרטן שקשה מאוד להירפא ממנו. כבר הייתי בת 43, אז החלטתי שעכשיו צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להישאר בחיים״. מה שהיה אמור להיות ניתוח מונע בלבד, התברר זמן קצר לאחר מכן כהכרחי.

אבל אז התברר כי דבמיצר כבר הספיקה לחלות בסרטן השחלות. ״חמישה ימים אחרי הניתוח הרופא שלי התקשר אלי ואמר לי שגילו שהסרטן כבר קיים אצלי״, היא נזכרת. ״החדשות הטובות היו שמכיוון שעשיתי את הכריתה לפני, זה לא התפשט. אם הייתי מחכה אפילו עוד כמה חודשים המצב כבר היה הרבה יותר גרוע. מיד עברתי עוד סדרת טיפולי כימותרפיה קשים מאוד, הפעם נגד סרטן השחלות. בסיומן הייתי עייפה, החלטתי שאני לא מסוגלת עוד להתמודד עם הסרטן, כל הזמן לעשות עוד בדיקות ולחיות עם הפחד שהוא יחזור, אז ביצעתי צעד מונע נוסף, ניתוח לכריתת שני השדיים. ככה שמתי את הסאגה הזו מאחורי״.
אחרי שהחלימה וניצחה את הסרטן שלה פנתה דבמיצר לאתגר הבא - לסייע לנשים אחרות. היא יזמה את תוכנית ״הסיכון שבסיכוי״, במסגרתה ממלאות נשים שאלון על ההיסטוריה הרפואית המשפחתית, המברר האם קיימת נטייה תורשתית לסרטן השד ולסרטן השחלות. את אלו שמקבלות תשובה חיובית מעודדים לגשת לבדיקות מקיפות יותר, ואם מתברר כי הן אכן נושאות את הגן ממשיכים ללוות אותן. ״חשוב שכל אחת תדע מה מצבה, ואם היא בסיכון תהיה מודעת לכך, ואז יגברו הסיכויים שהיא תגלה את המחלה בשלבים מוקדמים יותר״, היא אומרת. ״לא כל אחת חייבת לבצע את כל ניתוחי הכריתה, זו הייתה ההחלטה האישית שלי. אני אף פעם לא התחרטתי עליה, במיוחד אחרי שגיליתי שכבר היה לי סרטן וזה בעצם מה שהציל אותי. אם לכל אחת יהיה את כל המידע על עצמה, ועל האפשרויות העומדות בפניה, נשים יקבלו החלטה מושכלת יותר״.

הסרה או בקרה
א' (38, שם בדוי), נמצאת בעיצומה של ההתלבטות בימים אלו. ״לפני שלוש שנים, מיד אחרי הלידה של הילד הרביעי שלי, גיליתי שאני נשאית של הגן, שיכול להתפתח לסרטן השחלות״, היא מספרת. ״המליצו לי לעבור כריתה לפני גיל 40, אבל החלטתי שאני עוד לא מוכנה לסגור את התא המשפחתי, ושאני רוצה עוד ילד נוסף. אני ובעלי החלטנו להזדרז ולפני מספר חודשים נכנסתי להריון. עכשיו אני בתחילת החודש הרביעי. היו לי התלבטויות גם לגבי הניתוח עצמו והשלכותיו, אבל בסופו של דבר הפחד ללקות בסרטן גבר והחלטתי שאני רוצה להוציא את השחלות כמה שיותר מהר. עכשיו אנחנו חושבים איך לעשות את זה. יש אפשרות לעשות ניתוח קיסרי, שבו כבר אפשר להוציא את השחלות תוך כדי, או ללדת בלידה רגילה ואז לבצע את הכריתה. אני עוד לא יודעת איך זה יתבצע״.
ד״ר יעקב קורח, סגן מנהל המחלקה הגניקולוגית־אונקולוגית בבית החולים ״שיבא״ בתל השומר, מספר כי רוב הנשים המגיעות למרפאתו מתמודדות עם דילמות דומות. ״כריתת שחלות מפחיתה את הסיכון לתחלואה בסרטן השחלות מסיכויים של כ־35% עד 60% ל־1.5% עד שלושה בלבד״, הוא אומר. ״גם הסיכון ללקות בסרטן שד יורד בעקבות הניתוח ב־50%. בכל זאת, ההחלטה היא לא פשוטה עבור רבות מהנשים. הניתוח גורם להיכנס לגיל המעבר בגיל מוקדם בהרבה מהממוצע. הזמן המומלץ לבצע את הניתוח הוא בגילאי 35־40, לאחר השלמת התכנון, אך לפני גיל 40, אז עולה משמעותית הסיכון לחלות, בעוד שגיל המעבר לנשים שלא עוברות את הכריתה מגיע רק בתחילת שנות ה־50. ישנן השפעות סובייקטיביות שנשים יכולות להרגיש מוקדם יותר - גלי חום, הפרעות שינה, שינוי במצבי הרוח וירידה בחשק המיני, וגם דברים אובייקטיביים כמו ירידה בצפיפות העצם וסיכון מוגבר לפתח מחלות כרוניות כמו מחלות לב, ירידה במאזן השומנים בגוף וכולסטרול בדם בגיל מוקדם יותר״.
לדברי ד״ר קורח, למרות החסרונות, התועלת גדולה יותר: ״זה לא שאנחנו ששים לעשות את הניתוח הזה. יש לו סיכונים, אבל הוא חד משמעית מאריך חיים, למרות הסיכון שיתפתחו מחלות פנימיות כאלה ואחרות. כיום גם נותנים לנשים שעוברות את הכריתה טיפולים הורמונליים חליפיים, שמספקים את מה שחסר לגוף ומונעים את תופעות הלוואי. בשורה התחתונה הצרה הגדולה עם סרטן השחלות זה שאי אפשר לגלות אותו בשלביו הראשוניים. אנחנו כן ממליצים לנשאיות שבוחרות לא לעבור את הניתוח לבצע בקרה אחת לחצי שנה, שכוללת בדיקה גופנית, בדיקת אול-טרסאונד ובדיקות דם, אבל אין הוכחה שמעקב כזה יזהה את המחלה בשלב מוקדם. את המוטציה בגן, לעומת זאת, כן אפשר לזהות, וישראל היא אחת המדינות עם מספר הנשאיות הגדול בעולם. לרבע מהחולות יש אותה, לעומת 10% במדינות אחרות. זיהוי המוטציה וביצוע הכריתה היא הדרך היחידה כיום לדעת בוודאות שהוא לא יגיע לשלבים מתקדמים ויהפוך לקטלני״.
המסר עובר
״אני יודעת עכשיו שילדי לעולם לא יגידו שאמם מתה מסרטן השחלות״, כתבה ג׳ולי במאמר שפרסמה, ״לא אוכל ללדת ואני יודעת שיחולו בגופי שינויים בעתיד. אבל אני מרגישה בטוחה, לא משום שאני חזקה, אלא מפני שזהו חלק מחיי. אין סיבה לפחד״.
נראה שהמילים האלו חיזקו משמעותית את הנשים הניצבות בפני אותה ההחלטה. ״זה תרם מאוד לתחושות וגם למודעות״, מספרת א', ״עד עכשיו לא כל מי שסיפרתי לו על הניתוח שאצטרך לעבור בכלל הבין אותי או ידע בפני מה אני עומדת, ופתאום כולם שמעו על על השינוי מה מדובר. היא מדהימה שהיא מפרסמת את הכל ומשתפת בתהליכים שלה. אומנם אני לא כוכבת כמוה, ואין לי כל הכסף שיש לה, אבל מסתבר שיש לנו אתהיפה בעולם הסיכון ללקות במחלה. מעודד לדעת שהיא קיבלה החלטה דומה לשלי״.
״אחרי המאמר הקודם שפרסמה ג'ולי, לגבי הניתוח שעברה לכריתת השדיים, הייתה כתבה גדולה במגזין 'טיים' על כך שבארצות הברית הייתה התעוררות, שלא הורגשה אף פעם בתחום, ושמספר הנשים שניגשו לעשות את הצעד עלה משמעותית״, מזכירה דבמיצר, ״גם פה בארץ הרגשנו אז איזושהי מגמה דומה. אני צופה שעכשיו זה יקרה גם לגבי כריתת השחלות. מכנים את ג׳ולי 'האישה היפה בעולם', וכשאפילו היא לא חושבת על השינוי החיצוני וההזדקנות המלאכותית שנלווים לניתוח, אלא שמה בראש ובראשונה את הרצון לחיות, זה מעביר מסר חזק מאוד - צריך לעשות כל מה שנדרש כדי לשרוד״.