אני לא טיפוס חולני במיוחד. שפעת אחת או שתיים מדי חורף, ובזה אני בדרך כלל מסיימת את חלקי בפסטיבל החיידקים והנגיפים העונתי. אבל השנה קרה משהו. אולי מדובר בחיידק אלים ועקשן במיוחד, אולי המערכת החיסונית שלי התערערה מול תמונות של ג'סטין ביבר בתחתונים. אין לי מושג. התוצאה הסופית היא שאני חולה כבר כמה שבועות ארוכים. מעין הכלאה משונה בין שפעת, צינון וסינוסיטיס, מלווה בכאבי גרון וחולשה, שפשוט מסרבת להרפות ממני.
בהתחלה עוד נלחמתי בכל הכוח, נחושה להביס את הדבר הזה, כאילו אני חאליסי מ"משחקי הכס" והווירוס המרגיז הוא סתם איזה שליט אידיוט שמפקפק בדרקונים שלי. אבל אחרי שני סבבים של אנטיביוטיקה, ואלוהי הסופר־פארם יודע כמה תרופות מזנים שונים, חלקם קונבנציונליים וחלקם פחות, הגעתי לנקודה שבה פשוט הרמתי ידיים. אני חולה. שום דבר רציני, אני מקווה. סתם מחלת חורף מעיקה. ואני מסכנה מאוד, כי להיות חולה זה פשוט עצוב.