ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי

אני בת 61, בני נשוי כבר ארבע שנים, והשנה נולדה לו בת. בני וכלתי מסתדרים נהדר יחד, ואף על פי שאני רוצה לעזור בגידולה של נכדתי, אני מרגישה שהם שמים אותי ואת בעלי בצד. מה אני צריכה להבין מההתנהגות שלהם?

״יש לך איזשהו רצון למלא חסך של משפחתיות או של ביחד, והרצון הזה מגיע מהתקופה המוקדמת בנישואים שלך. לדעתי את בילית הרבה זמן לבד עם הילדים שלך, ובעלך לא היה נוכח הרבה בבית באותה תקופה. על פי הראייה האחרת, יש לנו הרבה פעמים ׳פילם׳ בזיכרון התאי שלנו שאנחנו רוצים לשנות. במקרה שלך, משום שאת גידלת את הילדים שלך לבד, את רוצה לראות עכשיו ב׳פילם׳ שלך, דרך בנך, משפחה שגדלה ביחד. את רוצה להיות שותפה לכך כי את לא שבעה מהמקום שבו היית, ואת רוצה למלא את החסך שהיה לך. פעמים רבות אנחנו רוצים למלא תהליכים שחסרים לנו דרך הילדים שלנו, אבל זה לא הוגן כלפיהם וזה אפילו מפריע להם. עלייך להבין שבנך וכלתך לא מרחיקים אתכם, הם מבחינתם עושים תיקון למה שהיה חסר להם. הבן שלך גדל איתך בלי נוכחות של אבא, וכעת הוא רוצה שזה לא יקרה לילדה שלו, והוא רוצה לגדל אותה בזוגיות מלאה. בנך רוצה למלא את הרצף הזה, ולך אסור להפריע לכך. אפילו שזה אולי כואב לך לשחרר את בנך, תתחשבי בו ובזוגתו, ואל תלחצי עליו. ככל שהוא ימלא את החסך שלו, כך הוא יוכל להכיל אנשים נוספים סביב הזוגיות והמשפחתיות שלו. אל תיקחי את זה באופן אישי, כרגע הצורך לזוגיות מלאה זה דבר שמאוד חסר לו, וזה מגיע מתת־המודע שלו״.

אני בת 48. אני סובלת מטחורים כבר שנים, ולרוב המצב שלי יציב. לפני כארבעה ימים התחיל אצלי התקף קשה של טחורים, ומאז אני סובלת כאבי תופת. מה הגוף שלי מנסה להגיד לי, ואיך אני יכולה להיפטר מבעיית הטחורים?

״אזור מערכת העיכול התחתונה, אזור החלחולת עד אזור פי הטבעת, זה אזור שדרכו אנחנו מוציאים את הפסולת האחרונה של הגוף שלנו מהמעי הגס. איברים מדברים רגשית לפני שהם מאותתים לנו פיזית, ומכיוון שטחורים קשורים לכלי דם, זה מצביע הרבה פעמים על היכולת שלנו לשחרר. יש קשר גדול בין חירות לריקנות, ריקנות מתרחשת אחרי שאני מתרוקן, אני מרגיש ריק כי יש כלי שצריך להתמלא מחדש. אנחנו יכולים לשחרר רק כאשר אנחנו מסכימים לא להיות אסירים, יכול להיות שבהטבעות של הילדות שלך את הרגשת כמו אסירה מפוחדת, ובאופן לא מודע זה גרם לכך שהרבה בחירות בחיים שלך היו בחירות שנבעו מהמקום הזה. במשך הזמן את החלטת שאת רוצה להשתחרר ולהפסיק להיות אסירה, אך לשנות הטבעה כזאת זה דבר מאוד לא פשוט, בתהליך הזה של השחרור יש לפעמים הרבה מאוד סבל, דימומים וכאב, כי צריך להשיל הטבעה קשה. יכול להיות שכרגע, כחלק מהתהליך הזה, את משתחררת מהיותך אסירה בצינור הכי ארוך של הגוף, והפסולת שאת מוציאה כתוצאה מכך היא מרירה, חמיצה וחריפה. את זה את מרגישה על ידי הטחורים, כי הגוף שלך מאותת לך. כאמור, כדי שאדם ירגיש משוחרר הוא צריך להתרוקן, וזה לא פשוט וכואב״.

אני בת 45. התחלתי לאחרונה בתהליך של קבלת אישור מהעירייה לפתיחת גן פרטי, ובנוסף אני שוקלת להירשם ללימודי תואר שני בייעוץ חינוכי וטיפול קוגניטיבי. האם כדאי ומתאים לי ללמוד בתקופה הזו?

״אני חושבת שהבחירה בלימודים גבוהים קשורה מאוד לזוגיות שלך. מהמקום שאת באת ממנו, מהשרשרת הדורית של יחסי אמון, את צריכה לפעמים להעמיד גבולות בזוגיות, וזה מה שיוצר לך בכל פעם מדרגת התפתחות. בשנים האחרונות את לקחת הרבה מאוד אחריות על עצמך, וכאשר את לוקחת אחריות על עצמך, זה אומר שגם בן הזוג שלך יכול להתפתח, כיוון שאם את אחראית לעצמך, את לא נטל עליו. כשאנחנו לא נופלים כנטל על בן הזוג שלנו, אנחנו יוצרים רווחים. הרווח שלך הוא היכולת לבקש מבן הזוג שלך לקחת קצת אחריות במקומך, כדי שאת תוכלי להתפתח. כך, בזמן שהוא ירצה להתפתח את תוכלי גם לקחת אחריות עליו. זוגיות היא לא קורבנות או דיכוי האחד של האחר; להפך, זוגיות טובה היא כשכל אחד לוקח על עצמו אחריות, כך שהוא לא נופל נטל על האחר, כי להיות אדם מפותח זה נטל. לכן התשובה היא לגמרי כן, צאי ללמוד, זה מגיע לך״.

מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב־20:00 ב׳׳רדיו ללא הפסקה"

סיפורי סבתא: כיצד להתמודד עם תחושה שהבן מרחיק את הוריו מנכדתם?

וגם: מה הגוף מנסה לאותת בבעיית טחורים כרונית, והאם כדאי לצאת ללימודים גבוהים?