התגרשתי לפני כשבע שנים. גרושתי והבנות שלנו עברו לגור בשכירות ואני נשארתי לגור בבית. בתי הגדולה בת ה־25 כמעט וניתקה עמי כל קשר. מעולם לא הצלחתי להבין אותה והיא לא הבינה אותי. היא טענה שאני אבא לא טוב ושאני לא קונה לה מספיק דברים. לפני כשנתיים בתי ביקשה שאממן את לימודיה והסכמתי, אף על פי שבעיני זו אינה דרך חינוכית. העברתי סכום כסף לחשבון הבנק שלה וציפיתי ממנה להכרת תודה כלשהי אך התבדיתי. האם כדאי להמשיך ולהעביר לה כספים?

״לדעתי אתה מפספס ובגדול כי העברת הכספים היא לא מרכז העניין. קודם כל צריך לבחון את מהות הקשר ביניכם ולהבין למה הוא לא עובד. בתך ואתה שונים מבחינת האופי, ההתנהגות והגישה לחיים, אבל אתה לא מצליח לעמוד על ההבדלים ביניכם. הבעיה נובעת מכך שאתה בעצם לא מכיר אותה ולכן הדרך היחידה שלך להתחבר אליה היא דרך כסף. גרושתך הייתה ההורה המרכזי והמשמעותי בחייה של בתך וככל הנראה היא הגיעה למסקנה שזרקת אותן מהבית שלהן. מבחינתה, איבדת את הזכויות הרגשיות הקשורות להורות ואבהות ולכן מערכת היחסים הקלוקלת שלכם מתבטאת בכסף. היא בטוחה שאבא שלה נטש אותה ולכן המקום היחיד שאתה יכול לתפוס בחייה הוא לספק חלק מהצרכים שלה ברמה הכספית. היא אטמה את עצמה במערכת היחסים שלה איתך מתוך ויתור ואכזבה. אתה מוכן לעזור לה כספית ומחפש את המבע הרגשי אך הוא אינו קיים אצלה. מבחינתה אתה משמש כלי להעברת כספים כי ויתרת עליה והיום אתה צריך לקנות את התואר 'הורה' ולא מעבר לכך. נוצר ביניכם משבר אמון גדול ולכן אתה חייב לצאת לקרב על היחסים ביניכם בלי קשר לכסף, ולתת מקום אמיתי לחוויה שלך מולה. תודה בפניה שטעית ותגיד לה: 'בתי אהובת לבי, לאור היחסים בינינו בשנים האחרונות הבנתי שפישלתי בענק. לא מצאתי דרך, לא ידעתי איך להיות שם בשבילך ולא הצלחתי להסביר את עצמי בצורה נכונה. לא הגעתי אל המקומות הרגשיים כדי להגיד לך שאני פה בשבילך, פיזית ורגשית, אבל זה לא מה שרציתי. אני לא יכול להחזיר את הגלגל לאחור, אבל כן רוצה להבין איפה טעיתי כדי לתקן ולזכות באמון שלך מחדש. אבא ובת זה לא דבר שאפשר לוותר עליו'. יכול להיות שהיא תגיב בציניות ותחשוב לעצמה 'עכשיו נזכרת? איפה היית עד היום?' זה יציף אותה אבל המסר שתעביר הוא נכון. הרגע הקדוש יקרה כאשר היא תסכים להסביר ולפרוק בפניך וזה יהיה הקשר הרגשי הראשון ביניכם. אתה תשב ותקשיב, תזיל דמעה, תכאב ותצטער. אל תחפש תירוצים אלא תהיה שם עבורה. ייקח לה זמן אבל בסופו של דבר היא תחזור״.

בני בן ה־28 מתגורר בביתי. הוא ניסה לגור בשכירות במשך שנה אך לא עמד בהוצאות וחזר הביתה. מאז ומעולם בני לא החזיק מעמד במסגרות עד מקום העבודה הנוכחי שלו. הוא עובד בתחום המזון ומגלה כישרון רב, אבל לדעתי הוא לא ממצה את היכולות שלו. אני מפחדת שהוא לא יחזיק מעמד לאורך זמן כי מדובר בעבודה לא קלה, וחושבת שהוא צריך ללמוד ולהתפתח בתחום. טוב לו במקום שבו הוא נמצא ואני מפ־ חדת שהזמן יעבור והפוטנציאל שלו יתבזבז. לדעתי הוא תקוע ולא מממש את עצמו, אבל אין לו מוטיבציה והשיחות שאנחנו מנהלים עמו לא עוזרות. מה דעתך?

״את מתארת נער מתבגר בן 12 ומתייחסת אליו כאל תינוק, אבל הוא בוגר וכבר מחוץ לתחום הניהול שלך. אם אמרת את שלך וזה לא עזר אז תתקדמי הלאה. בדרך כלל במקרים כאלה ההורים גורמים למצב שבו הילד עושה את הכל על מנת להתחמק משיחה, לכן כשהוא באמת יצטרך אותך את תהיי האדם האחרון שאליו הוא יפנה. אפשר להבין את הרצון הטוב שלך אבל הילד כבר בן 28. עזבי אותו במנוחה. יכול להיות שהוא מוכשר ולא ממומש אך זו הבעיה שלו. את לא יכולה לדעת אם את צודקת. יכול להיות שיום אחד מישהו יגלה אותו וייתן לו הזדמנות מדהימה ואז את תאכלי את הכובע. בשורה התחתונה, את צריכה להבין שעם הזמן הוא כבר לא יוכל לשמוע את ההטפות שלך ויעשה הכל כדי שתניחי לו. הוא לא פושע אלא חי את חייו כפי שהוא רואה לנכון. האם זה טוב או לא? אין לדעת. אם את מעוניינת לעזור, תציעי לממן לו עזרה מקצועית כמו סדרת אימונים עם בעל מקצוע שמתעסק בתחום. את לא טובה בזה כי את אמא שלו ואת מעורבת רגשית. כדאי שתפני את הרגשות שלך למקומות מועי־ לים יותר״.

ערכה לדפוס: אפרת קורמן

מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב־08:00 ב׳׳רדיו ללא הפסקה"

אבא גנוב: כיצד להתמודד עם בת שמתכחשת לאביה אחרי גירושיו מאמה?

איך להגיב אם הילדה ממשיכה לדרוש כספים, והאם לנדנד לילד בן 28 שדורך במקום ולא ממצה את הפוטנציאל המקצועי שבו?