אני בת 40, אם חד הורית יחידנית לילדה בת שנתיים וארבעה חודשים. הנקתי את בתי עד גיל חצי שנה ולאט לאט הרגלתי אותה להירדם ולישון לבד במשך לילה שלם. היא עברה את התהליך בצורה נפלאה, והצליחה להרדים את עצמה גם בלילה וגם בצהריים בצורה מושלמת ללא צורך בהנקה. לפני כחודשיים חל שינוי בהרגלי השינה שלה והיא התחילה להירדם במיטה שלי ואף לישון איתי במשך הלילה. עד עכשיו לא נלחמתי על העניין הזה כי רציתי לייצר עבורה רשת ביטחון, אבל בתקופה האחרונה בת זוגי לשעבר חזרה לחיינו בניסיון ליצור הורות משותפת. איך אצליח להחזיר את הילדה להרגלים הישנים?
״בשונה ממטפלים ויועצים אחרים, אני לא חושבת ששינה משותפת של הורים וילדים גורמת נזק. אחד הדברים היותר מהנים, נעימים ומקריני ביטחון שיש לילד בחייו הוא לישון במיטת הוריו. הבעיה היא שזה לא תמיד מתאים, לעתים מבחינת אחד ההורים ואפילו מבחינת הסביבה הקרובה, שלא מקבלת את העובדה הזו בעין יפה. הורים מפחדים מאוד מתגובות ילדיהם, אבל מכיוון שבמקרה של בתך לא מדובר בטראומה, המצב בהחלט הפיך וניתן לשינוי. זה ייקח לך יותר זמן ותיאלצי להשקיע מאמץ נוסף על מנת להחזיר את הגלגל לאחור, אבל בסך הכל מדובר בפעוטה. אני מציעה שתשוחחי עם בתך ותסבירי לה בצורה ילדותית ככל האפשר. תאמרי לה: 'אני יודעת שאת אוהבת לישון במיטה של אמא אבל אני לא רוצה יותר כי לכל אחד בעולם יש מיטה משלו, לבובה יש מיטה משלה ולדובי מיטה משלו. את כבר ישנת לבד במיטה שלך ואני רוצה להחזיר אותך להרגל הזה. אני עושה תנועות גדולות ואני מפחדת שאתן לך מכה בלי כוונה ומתוך שינה וגם את בועטת בי וזה לא נוח לשתינו. מהיום אעזור לך להירדם במיטה שלך עד שתתרגלי וגם אם תבואי אלי בלילה אחזיר אותך'. עד שהיא תלמד, הילדה עדיין תרצה להירדם במיטה שלך. יהיה לה קשה והיא תהיה מתוסכלת. את מצדך תשבי לצדה, תרגיעי אותה עד שתירדם ועם הזמן ובהדרגה תתרחקי מהמיטה שלה עוד ועוד. אל תפתחי שיחות ארוכות ואל תעשי סיפור גדול מהעניין. כדאי שתכיני את עצמך נפשית כי עומדים לעבור עלייך לילות לבנים. אני ממליצה שלא תארחי את זוגתך לשעבר בלילות הראשונים כדי שבתך תבין שהרצון לשינוי הוא שלך ושאת לא מכניסה מישהי אחרת במקומה. אל תשכחי שאת מלמדת את בתך ולכן עלייך לשמור על נחישות, עקביות והתמדה. והכי חשוב - לא לכעוס״.
בתי היא אם חד הורית לילד בן 3.5 שנולד מתרומת זרע. נכדי הוא ילד מאוד פיקח וסקרן. אתמול הוא הזמין חבר מהגן הביתה ותוך כדי משחק החבר אמר לו: ״אין לך אבא וגם אין לך אחים״. נכדי לא ידע מה לענות ואמר לו שכן יהיו לו אחים. אנחנו בבעיה כי אנחנו לא יודעים איך להסביר לו שהוא הגיע לעולם מתרומת זרע וכמו כן בתי לא מתכוונת להביא ילדים נוספים לעולם. האם אנחנו צריכים כבר להעלות את הנושא בפניו?

״התשובה לשאלתך היא - כן, אתם צריכים לדבר איתו עכשיו על הנושא והייתם צריכים אף לעשות את זה קודם לכן. ילד כזה צריך לשמוע את סיפור חייו כבר בגיל שנה וחצי-שנתיים כבדרך אגב. אל תחכו שהוא יעלה את הנושא אלא תפנו אליו בעצמכם, אמו של הילד צריכה לשוחח איתו ולהגיד לו: 'שמעתי שכשחבר שלך היה אצלך הוא אמר לך שאין לך אבא ושאין לך אחים, בוא אני אספר לך על זה. אין ילד שאין לו אבא, יש לך אבא, אנחנו רק לא מכירים אותו. כשאני רציתי שיהיה לי אותך לא היה לי חבר או בעל אבל לא רציתי לוותר עליך. כמו שיש בנק של כסף ובנק של דם יש גם בנק של זרעים. לבנק הזה הגיע איש אחד שאנחנו לא מכירים והוא השאיר שם את הזרעים שלו. אני שכל כך רציתי שיהיה לי אותך, הלכתי ולקחתי את הזרע הזה והרופא חיבר אותו עם הביצית שלי ושם לי אותך בתוך הבטן וככה הייתי בהריון עד שנולדת'. בתך צריכה להגיד לבנה שאומנם אין לו אבא שגר איתם בבית אבל יש לו סבא, סבתא, דודים וחברים. כשהיא מתייחסת לנושא האחים היא יכולה לומר: 'נכון, אין לך אחים וגם לא יהיו לך, לא לכולם יש אחים, אתה תהיה הילד היחיד והמיוחד שלי אבל תמיד יהיו לך המון חברים ובני דודים'. בסופו של דבר הוא יעזוב את הנושא וילך הלאה, זה פשוט צריך להיאמר״. 

ערכה: אפרת חורמן