אני בת 45, אמא לשתי ילדות קטנות. אני לא מוצאת את האיזון בין עבודה מעניינת לבין שעות עבודה נוחות. יש לי תואר ראשון במדעי המזון ותואר שני במנהל עסקים. עבדתי כמה שנים כמנהלת מותג, ואז הגעתי למסקנה שחשיבה אנליטית הכי מתאימה לי. אחרי שהבנתי שמקצוע כזה הוא מאוד תובעני, החלטתי לשנות את תחום העיסוק שלי. כרגע אני מחפשת עבודה שתהיה מעניינת אבל תאפשר לי לנהל חיי משפחה תקינים. מה דעתך והאם עלי לעבוד כעצמאית?


"מדברייך עולה שהעיסוק שאת הכי מתחברת אליו הוא עבודה כאנליסטית. לפני שאת מתחילה בתהליך של חיפוש עבודה, עלייך להגדיר מראש מה את רוצה בדיוק: כמה שעות את מוכנה לעבוד, איזה סוג של פרויקטים את מוכנה לקחת ואיזה לא וכולי. אחרי שאת עושה זאת, אני ממליץ שתפני לכל חברות הייעוץ הגדולות, לחברות ההשקעות ולרואי החשבון הבולטים, תציגי את עצמך ואת כישורייך, ותבדקי אם הם צריכים פרויקטורית, אפילו לכמה שעות.

|לפעמים חברות כאלו מתעסקות עם אנליסטים, ולא כולם בהכרח רוצים עובדים במשרות מלאות. מניסיוני, כשאנשים פותחים עסק יש להם כיוון ספציפי או שהם סוחרים בנפשם, ואצלך לא נראה שזה המקרה. כאמור, לדעתי את צריכה לפנות לכיוון של אנליזה או ייעוץ, ולמצות קודם את התחום הזה. אם את בכל זאת מעוניינת להיות עצמאית, את יכולה קודם לנסות להשתלב בחברות שונות ולהתחיל כשכירה או כפרויקטורית". 
אני בן 21, משחק כדורגל מקצועי בליגה ב'. מבחינת הרמה שלי לדעתי אני יכול להיות בליגה השנייה, אבל אני רוצה לשפר את היכולות שלי כדי להגיע לליגת העל. אני מתאמן מדי יום ועושה כושר ואימונים אישיים. כיצד אוכל להביא את עצמי למקומות גבוהים ולהגיע לליגת העל?

"אם אתה מקפיד ומתמיד לערוך אימונים כראוי, הדבר שנשאר לך לעשות זה להתמקד ביצירת קשרים. עליך לפנות למאמנים, סקאוטרים ובעלי תפקידים בקבוצות בליגה השנייה והראשונה. אתה חייב להופיע ב'רדאר' של כל אלה, להציג את עצמך, ולהגיד: 'אני שחקן לגיטימי, אני מוכן, תנו לי צ'אנס, בואו תראו אותי'. בשורה התחתונה החיים הם סטטיסטיקה, קו ההצלחה תלוי בכמות ה'לא' שמקבלים, לא בכמות ה'כן'.

"'כן' זו תצורה רנדומלית, מקרית וסטטיסטית קטנה, לעומת כמות ה'לא' שצריכה להיות בתוך קו ההצלחה. אני מציע שתיצור סרטונים של חצי דקה שבהם תראה את שגרת האימונים שלך, את היכולות הפיזיות שלך ואת הייחודיות שלך. תשלח אותם לבעלי תפקידים, ותגיע לאימונים של קבוצות בולטות. יש המון פרמטרים שמעניינים מאמנים, תחשוב עליהם ותייצר תשובות בעניין הזה. אתה יכול לדוגמה להדגיש את העובדה שאתה מסוגל להחזיק עונה שלמה בלי פציעות או לחשוב על כל מיני זוויות אחרות שיכולות לקרוץ למאמנים ולאנשי מקצוע בתחום".
אני בדיכאון ונמצאת במקום מאוד שחור בחיי. אני בת 57, אם חד־הורית לשני ילדים מקסימים בני 7 ו־9. אבי בן ה־99 גר איתנו בבית, ויש לו אלצהיימר במצב מתקדם. אני מרגישה שהמצב הנוכחי כבר גדול עלי ואני לא יכולה להתמודד איתו יותר. אני בת יחידה ומטפלת באבי לבד. אני מרגישה שהטיפול באבי בא על חשבון ילדי, כי הם נאלצים להתמודד עם אמא עצבנית ועצובה. אני מפחדת לשלוח את אבי לבית אבות, כי אמי שהתה במוסד כזה שבע שנים, והטיפול בה היה גס ומתעלל. אבי לא מוכן שעובד זר יטפל בו, כי הוא לא רוצה שאף אחד יישן איתו בחדר. הלב שלי נשבר, מה עלי לעשות?
"את צריכה להיות מספיק חזקה עבורך ועבור הילדים שלך, ולדאוג לכך שאביך יעבור למוסד מתאים. כרגע הלב שלך אולי נשבר אבל עוד רגע גם הילדים שלך יישברו. הבאת ילדים לעולם, ועכשיו תעשי את מה שאת צריכה לעשות וקחי עליהם אחריות. את לא צריכה לזרוק את אביך לרחוב, בדיוק בשביל מקרים כאלו המציאו מוסדות.

|אם המצב היה קלאסי והיית מקבלת עזרה, אולי היית יכולה להימנע מפתרון של בית אבות, אבל כרגע זה לא המצב בפועל. למרות מה שאת חושבת, לא כל בתי האבות נוראיים. נכון שיש מקרי קיצון, אבל לרוב המצב הוא שונה. כדי לוודא שאביך יקבל טיפול ראוי, תיקחי על עצמך את האחריות לבוא לבקר אותו ולוודא שהוא בסדר. לצערי איכות הטיפול שמקבלים החוסים במוסדות כאלה תלויה בייחוד בכך שלחוסה יש משפחה שמלווה אותו, כי אם הצוות במקום יודע שיש מי שמתקשר, בודק ובא לבקר, הוא לא ירשה לעצמו לטפל בחוסה באופן לא איכותי. תחפשי המלצות על מוסד ראוי ואיכותי, ותעשי את הצעד הזה. את לא יכולה להרשות לעצמך להמשיך לשקוע, חובתך היא לדאוג לילדים שלך".