עכשיו זה כבר לא עובד ככה. מכירת ספרים משומשים? הצחקתם אותי. תמצאו לי ספר אחד שלא המיר את דתו והפך לחוברת עבודה. עלו על אחלה טריק, שם בהוצאות ספרי הלימוד, בשיתוף פעולה מלא של משרד החינוך. כל ספר הוא בעצם חוברת עבודה, ומה עושים בחוברת עבודה? נכון, כותבים. ככה אין סיכוי בעולם שמישהו יוכל להעביר את הספר הלאה. תסמכו עלי, שום סיכוי. ואם מישהו היה חכם דיו כדי לכתוב בעיפרון, וחרוץ דיו כדי לשבת ולמחוק בעבודת נמלים את הכתוב בספר, הנה מגיע המענה היצירתי: כל ספר זוכה למהדורה מתוקנת־מחודשת־מבוארת־מטופשת חדשה. זו יכולה להיות גרסה חדשה שכוללת מספור עמודים צבעוני, וזה כשלעצמו, מבחינת משרד החינוך, לפעמים מהווה סיבה מספקת כדי לדרוש מאיתנו, ההורים, לקנות ספר חדש.
מה שהכי מתחשק לי זה לבוא ולהגיד: לא רק אוהד פישוף לא חברה (הנה רמז לכמה עתיקה אנוכי. מילים: נושאי המגבעת, שהיו השכנים בבניין ממול לתקופה. נו). גם אני לא רוצה יותר לשחק במשחק הזה. לא מוכנה. אם אתם כל כך לא סגורים על הנוסחים שלכם, אל תוציאו ספרים. תחזרו לשיטת דפי השכפול - הסטנסילים של פעם, אלה עם הריח המשכר. בלי שטויות, ובלי משחקים מיותרים. ואם כבר זר בקשות: אנא חסכו מאיתנו, ההורים, עוד יוזמה נקודתית של חבר כנסת חולף שבא לעשות סיבוב ונעלם. למה? כי אי אפשר לחנך את הילדים למיחזור, להפרדת פסולת, לשמירה על הקיים, לאהבת המקום שבו הם נמצאים, אם המקום עושה מהם ומההורים שלהם צחוק. זה למה.
מוצרי ציפה של Konfidence בשיווק חברת פופון, לפעוטות וילדים בני 1.5־6, מחיר: 240 שקלים
התרעות פיקוד העורף