"התופעה שאת מתארת, התקפי אכילה בלתי נשלטים, היא לא בעייתית בגלל החשש שתעלי במשקל, את מתארת כאן סכנה בריאותית. דברי המתיקה שאת אוכלת עלולים לפגוע בבריאותך בצורה ניכרת בשל מחלת הסוכרת. אם את ממשיכה לאכול מתוק באופן כפייתי אף על פי שאת יודעת שהדבר מאיים על חייך, אז כנראה מדובר בתופעה שהיא על סף ההפרעה או ההתמכרות, דבר שנמצא מעבר לשליטתך. כשמגיעים למקומות כאלה, מאוד חשוב לקבל עזרה. אני מתנדב מדי פעם בבתי חולים, ולא אחת נתקלתי בחולי סוכרת שהגיעו למצבים של קטיעת איברים. בשיחות עם אותם חולים, רבים מהם אומרים שהם הרסו את חייהם בעצמם כי הם ידעו בדיוק כיצד לאזן את הסוכרת, אבל הבולמוסים שלהם היו חזקים מהם. אני מתרה בך, אל תלכי למקום הזה, תפני לקבל עזרה כדי שתוכלי לעצור את בולמוסי האכילה שמהם את סובלת. תיקחי עכשיו פרטנר שילווה אותך בתהליך – פסיכולוג, פסיכיאטר, מאמן או אדם שיקר לך – ואל תיתני לעצמך ליפול למקום הזה. את יכולה בין היתר ללכת למתמכרים אנונימיים, אולי קבוצת תמיכה תוכל לעזור לך. תמצאי את הדרך שתעזור לך להיות חזקה מההתמכרות שלך שהורגת אותך. תטפחי את חייך ולא את מותך, מצאי עזרה".
"בעידן המודרני שבו אנו חיים המודעות לכושר היא גבוהה וברור לכל שהיעדר פעילות גופנית פוגעת במצב הבריאותי. במקרה שלך, משום שנולדת עם שיתוק מוחין, פעילות גופנית היא יותר קריטית, כי אם לא תקפיד להתאמן, מצבך ילך ויידרדר. מוטיבציה זה טריק מעצבן מאין כמוהו, וכדי לנצח את הטריק הזה צריך להפוך את המטלה לקלה. אם אתה לא מוצא את הזמן לעשות פיזיותרפיה ואימונים, אני מציע שמהיום תתחייב בפני עצמך לעשות שבע פעמים בשבוע חמש דקות של פעילות גופנית, לא יותר ולא פחות מזה. הבעיה שלך היא מנטלית, והטריק המנטלי הוא להתחייב לזמן שתוכל לעמוד בו. אם תצליח לעמוד במחויבות הזאת במשך 30 יום, תעלה שלב ותאריך במקצת את דקות האימון. אם תקפיד על כך תצליח להבין הרבה דברים על עצמך. כשמנסים להתגבר על בעיה מנטלית, צריך לשבור את הנחת היסוד השכלית שעומדת מאחוריה. במקרה שלך, הנחת היסוד השכלית שלך אומרת 'אין לי זמן, אני לא מוצא את היכולת המנטלית להכניס שעה בתוך סדר היום העמוס שלי'. בוא תנצח את זה, תכניס חמש דקות ואחר כך תתקדם ותעלה שלב".
התרעות פיקוד העורף