אני גמלאית בת 64, ובעלי בן 66. אנחנו אוהבים את התחום שבו אנו עוסקים ומקווים להמשיך ולעבוד עד יומנו האחרון, אך במשך שנים רבות עבדנו כעצמאים ולא השכלנו לחסוך כסף לעת זקנה, דבר שכיום משפיע על חיינו.

אנו מתגוררים בבניין בן 42 שנה, שבו גידלנו את ילדינו, וכעת אנו נמצאים בשלב מתקדם של תהליך תמ”א 38 שצפוי לצאת לפועל בעוד כשנה. הדירה שלנו שווה 1.3 מיליון שקל, ובתום התהליך ערכה יעלה בכ־20%. בנוסף, בשנתיים האחרונות השקענו כ־300 אלף שקל בתיק השקעות, אך התשואה היא נמוכה יחסית וגורמת לשנתי לנדוד בלילות. אני משתדלת להתעלם מהעובדה הזו, ומשכנעת את עצמי שהדבר יכול להשתנות ולהפיק תשואה גבוהה יותר.

הדילמה שניצבת לנגד עינינו היא האם לחתום על החוזה או לא. מבחינתנו, האופציה להישאר בבית בזמן השיפוץ אינה באה בחשבון. האופציות הנוספות הן למכור את הדירה ולעבור לגור בקרבת ילדינו ונכדינו באילת, מה שיאפשר לנו לחסוך לעת זקנה, או להשכיר את הדירה ובד בבד לשכור לעצמנו דירה חלופית עד שיסתיים השיפוץ. מה לדעתך המהלך הנכון ביותר עבורנו?



“החלטתם שלא להתגורר בדירתכם בתקופת השיפוץ, ובצדק. אם היית אומרת לי שבתום התהליך ערך הדירה יוכפל, הייתי חושב אחרת. אך מכיוון שמדובר בתוספת של 20% בלבד, נראה לי שהתהליך הוא די מיותר עבורכם. בחישוב כללי, מעבר דירה, השכרה זמנית וחזרה לדירה המשופצת נראים לי כמו כאב ראש אחד גדול ואף מיותר.

לאחר שגידלתם את ילדיכם והתגוררתם בבניין שלכם במשך 42 שנה, התחלה חדשה נשמעת כמו כיף לא נורמלי. אני מציע שתמצאו דירה נחמדה להשכרה, ותמכרו את הדירה שלכם למישהו שבוודאי יקפוץ על המציאה וישמח לקנות אותה. בכסף שתרוויחו תוכלו להשקיע בתיקי השקעות בצורה נכונה, ומדובר בסכום לא מבוטל שאיתו תוכלו להרשות לעצמכם לשכור דירה נחמדה וגם לחסוך כמה גרושים. יכול להיות שמנהל ההשקעות שלכם הכין עבורכם תיק סולידי מאוד. כדאי לדעת שתיקי ההשקעות הם מגוונים, וחלק מהכסף נמצא בשוק ההון בצורה מבוקרת לטווח הארוך.

את הסכום שתרוויחו ממכירת הדירה שלכם תוכלו להשקיע בנכסים מניבים מכל מיני סוגים וגם לשכור לעצמכם דירה. לא יהיו לכם הוצאות מגורים, הכסף יעבוד בשבילכם, ובכל מקרה תנועו קדימה ותתחדשו בדירה חדשה. הגעתם לגיל שבו אפשר להתחיל, ולדעתי הנדידה לאילת היא רעיון מצוין. אם לא יהיה לכם טוב, תמיד תוכלו לחזור למרכז. מה רע בלקחת את מקל הנדודים ולהתחדש? הרווחתם את זה בזיעת אפיכם, ומגיע לכם לנוח ולנוע מצפון עד דרום כאוות נפשכם”.
בעלי הוא אדם מקסים ואיש משפחה נפלא. יצאנו כשנתיים והתחתנו לפני מספר חודשים. כעת נוצר בינינו קצר תקשורתי עמוק, כי מפריע לי שהוא לא יודע לדבר ולא יודע כיצד להביע את הרגשות שלו. ציפיתי שלאחר החתונה הדברים ייראו אחרת, אך לצערי דבר לא השתנה. חשבתי שכגבר נשוי הוא יפתח מודעות, ייקח אחריות ויהפוך להיות אכפתי יותר. כאשר אני מנהלת איתו שיחה פתוחה מכל הלב, הוא שותק ולא מגיב; ואני מרגישה שהוא מזלזל בי ושלא אכפת לו. קיוויתי שהשיחות שלי איתו יחלחלו, אך זה לא קרה ואני מרגישה לבד. מה עלי לעשות?

“אני לא יודע למה, אבל ככל הנראה את ציפית שאקט החתונה יגרום לבעלך להיפתח ולהיות אדם אחר. את באמת חושבת שבני אדם יכולים להשתנות אחרי החופה? מה לדעתך קורה אחרי ששוברים כוס ומקריאים מספר ברכות שאיש לא זוכר בעל פה? התחתנת עם אדם מופנם, נקודה! חייתם שנתיים יחד, זה האיש שלך, ואין סיבה להכות על חטא. באופן טבעי בני האדם הופכים להיות בטוחים יותר בעצמם כאשר מקבלים אותם כפי שהם.

ככל שתתלונני יותר באוזניו, כך הוא יתרחק יותר מהיכולת שלו לשנות את המצב. לכן לדעתי עומדות בפנייך שתי אפשרויות: האחת, להבין שהמחשבה הרומנטית והאידיאליסטית שלפיה אם תעמדו מתחת לחופה יונים יעופו לשמיים ובן זוגך יקום בבוקר שלמחרת כאדם אחר הייתה מחשבה נטולת בסיס. את יכולה להודות שטעית, ולעזוב.

האפשרות האחרת היא להבין שלא סתם התחתנת עם האיש שלך, אף על פי שהוא מופנם. אם תבחרי להישאר איתו, תצטרכי להפסיק לשנות אותו ולהתחיל לשנות את עצמך. נסי להיזכר בתכונות הטובות שגרמו לך להתאהב בו, ופרגני לו עליהן. תודי בפניו שאת לומדת מהתכונות הטובות שלו, אך אל תצפי שהוא ישתנה בפתאומיות. ברגע שתיתני לו צ’אנס אמיתי הוא ירגיש בטוח יותר ויוכל להיפתח אלייך. כעבור חודשיים של חיזוקים חיוביים הפתיעי אותו בכרטיס זוגי לסדנה חווייתית ומעצימה שתעזור לכם להבין שאתם מדברים בשפה שונה, ותיפתח לכם דלת חדשה שתוביל לשיתוף עמוק יותר”. 

ערכה: אפרת קורמן

מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב-08:00 ב"רדיו ללא הפסקה"