חופשת הקיץ ותקופת החגים מאחורינו ויש כבר אווירה של חזרה לשגרה. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר הישראלים הבוחרים לבלות חלק - לעתים גם חלק גדול ונכבד - מהחופשות בחו"ל.
הישראלים פיתחו מזמן מנהג מגונה להאדיר ארצות אחרות ולהמעיט בערך מדינתם, להשוות את האיפוק ואת הנימוס של אירופה לחספוס, שלא לומר לגסות, של הישראלי, את השמחה של תושבי דרום אמריקה לחרדות הקיומיות שלנו, את השלווה במזרח הרחוק ללחץ ולקצב החיים המהיר בארץ.
חנוך לוין היטיב לתאר זאת בשירו “לונדון", שהלחינה חוה אלברשטיין, והפך כבר להמנון בנושא: “אבל בלונדון יש יותר סרטים, בלונדון יש מוזיקה טובה, בלונדון טלוויזיה מצוינת, בלונדון אנשים יותר אדיבים, כך שהייאוש נעשה יותר נוח".
ומאחר שאנחנו דיאטניות, וכפי שכבר ציינו בעבר, דיאטנית היא דיאטנית בכל מקום אשר תפנה: בשיחות שישי עם חברים, במספרה, באסיפת הורים בבית הספר - כך אנחנו גם במהלך השהות בחו"ל. ובנוסף לכל ההשוואות, שבהן אנחנו, הישראלים, חוטאים, כדיאטניות אנחנו חוטאות גם בהשוואות תזונתיות.
בחרנו כמה הרגלים, מוצרי מזון ומסורות קולינריות שאהבנו בביקורים שלנו בכמה ארצות במהלך השנים, עם המשפחה, עם חברים, וגם לבד, שהיינו שמחות לראות בארץ.
איטליה
בדומה לישראל, זוהי מדינה השוכנת לחופיו של הים התיכון. חומרי הגלם המרכיבים את התפריט באיטליה, כמו גם התבלינים ועשבי התבלין, מוכרים ודומים לאלה שבארץ.
על התרבות הקולינרית המתקיימת בתחום המסעדנות באיטליה אין עוררין. מבין מגוון המנות המוצעות יש כאלו טעימות, משביעות וגם איכותיות תזונתית. מאחר שהטיול לאיטליה היה משפחתי, עם שלושה ילדים, שלהם נדרשות ארוחות מסודרות ותקינות, מצאנו עצמנו מבלים הרבה בסופרים השכונתיים. התרשמנו במיוחד משפע קופסאות השימורים האיכותיות ששימשו אותנו לא פעם במהלך השהות בארץ המגף.
בארץ, קופסאות השימורים - פרט אולי לשימורי דגים, חמוצים ותירס - נתפסות לא פעם כפשרה: מזון באיכות נמוכה, הן מבחינת ההרכב והן מבחינת הטעם. ייתכן שמקור התדמית הוא במנות הקרב הצבאיות עם הבשר המשומר, הוא הלוף המפורסם. את השימוש בקופסאות השימורים אנחנו שומרים למסעות ולמחנות של תנועות נוער (וגם אז ההורים המשקיענים מגיעים כדי לבשל אוכל טרי) ולפיקניקים מחוץ לבית (וגם אז מרגישים לא בנוח לצרוך שימורים).
באיטליה מצאנו קופסאות שימורים שלא היו מביישות אפילו שימוש ביתי, ובמחיר זול במיוחד. הן משלבות קטניות ומגוון ירקות במליחות מעודנת, והן בעיקר טעימות. החביבה במיוחד שילבה לקט ירקות וקטניות: גזר, תירס, אפונה, קוביות תפוחי אדמה, שעועית ירוקה עדינה ושעועית לבנה.
שווייץ
תופעה שבלטה במיוחד בביקור בשווייץ, אבל קיימת במקומות רבים באירופה, קשורה בכמויות הקטנות. ניתן לראות זאת במסעדות, בסופרים, ואף במזונות שקונים בצדי הדרכים.
בישראל, לצערנו, אימצנו את המנהג האמריקאי, שבו המנות גדולות, גדולות מאוד. הישראלי מרגיש שהרוויח אם תמורת התשלום הוא מקבל מנה גדולה יותר. התופעה מעודדת אכילת יתר וגם בזבזנות, מפני שלעתים קרובות אנחנו זורקים אוכל שלא נאכל: שאריות מהחנויות ומהדוכנים בשוק, מהמסעדות, ממזנוני אכול כפי יכולתך ומהצלחות האישיות.
רומניה
ברשתות גדולות אפשר למצוא מנות אישיות של אורז או של פסטה להכנה בבית. במסעדות אפשר להזמין את המנות העיקריות ואת הקינוחים בשני אופנים: מנה או חצי מנה. חבל שאצלנו זה מקובל רק בפלאפל או ברשת בתי הקפה “קופיקס", שלאחרונה התרחבה גם לרשת מרכולים, והיא מציעה אריזות מזון אישיות למגוון רחב של מוצרים. נשמח לראות התרחבות של המוצרים במנות מדודות וקטנות ברשתות המזון בארץ וגם במסעדות.
ספרד
אין בדברים הנכתבים כאן כדי להעיד על המדינה, משום שמדובר בסך הכל במסעדה בברצלונה, במנה אחת בודדת, אבל כזו שבהחלט שווה התייחסות.
סיימנו את המנה הראשונה ואת המנה העיקרית של ארוחת הצהריים. בעל המסעדה הציע לנו בחביבות קינוח מהמבחר הבא: פרי היום, בננה באותו יום, יוגורט במתיקות מעודנת או שלגון שאותו אפשר לבחור מהמקרר במסעדה.
בחרנו בבננה. היא הוגשה בצלחת עם סכין. בארץ פירות לקינוח כמו אגס ביין, סלט פירות או גלידת סורבה מוגשים על בסיס פרי. יהיה מרענן לקבל מנה של פרי צונן: שני סברסים, תאנים טריות או קוביות מנגו.
יש להניח שקינוחים מסוג זה יתקבלו בשמחה על ידי הסועדים, בפרט אלה שאוכלים מדי יום את ארוחת הצהריים שלהם מחוץ לבית. אנחנו מאמינות שהפופולריות של מנות אלו תפתיע חברות הסעדה ומסעדנים.
הודו
יש שיתקשו להתרגל לטעם העז ולעתים החריף במיוחד של המאכלים ההודיים. גם לנו זה קרה. רבים מהמאכלים היו מתובלים מדי וחריפים מדי, אך עם הזמן מצאנו שהתבלינים המקומיים מעניינים, מיוחדים ובהחלט הופכים את האוכל לחוויה אחרת.
המגוון רחב ולכל מאכל יש את התבלינים האופייניים לו, ולחבלי הארץ השונים. בין מבחר התבלינים אפשר למצוא ג'ינג'ר, אגוז מוסקט, כמון, פלפל, הל, קינמון, עשבי תיבול כמו עלי דפנה וכוסברה והרבה שום.
עושר התבלינים מאפשר להפחית את השימוש במלח ובאבקות מרק, ובמקביל הוא מעלה צריכת מבחר נוגדי חמצון ורכיבי תזונה חיוניים הקיימים בתבלינים.
צרפת
בארוחת הצהריים, גם בערב, בבית ומחוץ לבית, לבד ועם חברים, הצרפתים אוהבים יין. חוקרים רבים ברחבי העולם תהו במשך שנים איך הצרפתים, הנוהגים לאכול גבינות שמנות, פירות ים ובשר בקר, מאריכים ימים. התופעה מכונה עד היום ה"פרדוקס הצרפתי".
חוקרי תזונה תולים את התשובה לפרדוקס ביין האדום. הוא מכיל נוגדי חמצון המכונים פוליפנולים - נוגדי חמצון חזקים שביכולתם לצמצם את הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם ובסוגים מסוימים של מחלת הסרטן.
עם זאת, המינון כן חשוב. יין בכמויות גדולות עלול לגרום לתוצאה הפוכה ודווקא להגדיל את הסיכון להתפתחות גידולים סרטניים מסוימים.
כפי ששר יהורם גאון למילים של אילן גולדהירש, “שלום לך ארץ נהדרת... הייתי בפריז וגם ברומא, אך אין מקום כמו ארץ ישראל". במדינות שהזכרנו, וגם באחרות, יש מרכיבים בתפריט, צורות הגשה ובישול, אריזה וצריכה מושכלת שכדאי לייבא לישראל.
אבל לא לשכוח גם את הטוב ואת החיובי. בארץ יש מבחר גדול של פירות וירקות. ארוחת בוקר ישראלית, למעשה כמו כל ארוחה אחרת ביום, כוללת סלט צבעוני. לא פעם הסלט הטרי והעשיר הזה יהיה המנה העיקרית בארוחה. וטוב שכך.
נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון, אבוקדוס - קידום בריאות [email protected]