אני אב לשלוש בנות. בתי בת ה־9 היא ילדה מיוחדת ובעלת דמיון עשיר, ויש לה המון חרדות ופחדים. היא אמרה לי שהיא מפחדת לספר לי על הפחדים ועל החלומות שלה, אבל כשאני מצליח לדובב אותה היא מתארת מצבים בצורה מדויקת, נכנסת לפרטים ואפילו מצליחה לצייר את המחשבות שלה.

שתי אחיותיה הגדולות תופסות מקום גדול בבית, והיא קשורה אלי יותר מאשר לאמא שלה, כי היא מרגישה בטוחה בסביבה שלי. ממה לדעתך נובעות החרדות? ואיך אדע אם בתי היא הנגזרת שלי?

“בתך חיה בתוך ‘שבט’ נשי, אך היא אינה מתקשרת עם הבנות ואף מפחדת לדבר איתן בחופשיות. נראה לי שלמרות גילה הצעיר, בתך ניחנה ביכולות רבות, אבל היא לא מצליחה להכיל את עצמה ואת הדמיון המפותח שלה, ממש כמו כף רגל גדולה שנמצאת בתוך נעל צרה. קשה לה להתבטא, עד כדי כך שהיא בוחרת להשתמש במילה ‘פחד’, כי היא לא יודעת האם הסביבה יכולה להכיל את מה שהיא רוצה להראות.

לפעמים חינוך נוקשה או אחים דומיננטים יכולים לתפוס את מקומו של הילד ‘המיוחד’, ואף לצמצם אותו. יכול להיות שבבית יש המון גבולות, והיא מפחדת ממה שיגידו על הרעיון המטורף שיש לה בראש. האם אתה מודע לכך שבתך חיה עם כלי עשיר בתוכה? האם אתה מבין שהיא לא מצליחה להכיל את הכלי המיוחד הזה, ולכן היא מבקשת את עזרתך?

הציורים שלה מוכיחים את העובדה שהיא לא מצליחה לתרגם את מה שהיא רוצה להביע. שים לב שהילדה אומרת שהיא מפחדת, ולכן אתה זה שצריך לעזור לה לבטא את עצמה. במקרה הזה כדאי לך לנסות לשלוח את בתך לחוגים כמו דרמה, אמנות פלסטית או ריקוד חופשי, שיעזרו לה להוציא ולשחרר את כל מה שעצור בתוכה.

לדעתי הפחדים שלה לא קשורים לחרדה אלא קשורים לסביבה שלא יכולה להכיל אותה או לעזור לה לבטא את גודל הכלי שיש בתוכה. יכול להיות שחוסר התקשורת שלה עם אמה ועם אחיותיה מתבטא בכך שהיא מפחדת להגיד כל מיני דברים כדי לא לקבל ביקורת.

חשוב שתיתנו לה מקום מרכזי בבית, כדי שהיא תוכל להביע את עצמה. ככל הנראה בתך היא אדם חופשי שמצמצמים את החופש שלו, זו הנגזרת ותמצית הנשמה שלה והיא פועלת על פי מגירות. נראה לי שהילדה היא הנגזרת של אחד האחים שלך, השלישי במספר, שהיה קשור אליך”.

אני מסוכסכת עם אבי, ומזה מספר שבועות אנחנו לא מדברים בכלל. היינו מתכתבים באמצעות מיילים, אבל גם זה כבר נגמר. המצב הזה מזכיר מאוד קשר רומנטי שניהלתי בעבר עם בחור מסוים. שמתי לב שמדובר באותה ההתנהלות, צורת ההתכתבות במיילים וההתנתקות מהבן אדם מרגישות לי כאילו אני מתנהלת מול אותו הגבר שהכרתי.

הבנתי שאני לא יכולה להמשיך להיות תלויה באבי, ואני יודעת שאני חייבת להיות עצמאית יותר, אבל אני מפחדת לאבד את אזור הנוחות שלי, ולפעמים אני מרגישה שמעייף אותי לעמוד מולו. מה דעתך?

“סכסוך לא פתור הוא סך השיעורים שלך בריבוע. את אפשרת לבני האדם להתנהג אלייך בצורה מסוימת, מעולם לא הצבת בפניהם גבולות ולא התמודדת מולם, וכך נולד הסכסוך. את לא הצבת גבולות לאבא שלך, ומשום שלא היית מספיק אסרטיבית לגבי סך השיעורים ביניכם, הסכסוך שנוצר הוא כואב מאוד.

כדי לפתור את הפלונטר שנוצר, את חייבת ללמוד לומר את ‘המילה האחרונה’, כלומר להגיד את מה שאת רוצה באמת, לא לדבר על זה יותר ולא לנהל משא ומתן. יכול להיות שאת מנסה לעמוד מול אביך, אבל אז הוא ‘מפתה’ אותך להיכנס למשא ומתן, ואת נשברת ומוותרת על הגבולות.

כדי לעבד דברים חדשים ולשים גבולות שלא הצבת מעולם, את חייבת לאבד דברים ישנים. את צריכה לומר, ‘אחרי חקירה ארוכה עם עצמי הבנתי שזאת עמדתי’. את צריכה לעשות עבודה עמוקה עם עצמך, ולהבין מה את באמת מוכנה לאבד כדי להעמיד את הגבולות המדויקים וכדי לסיים את השיעורים האלה ולא להחזיר אותם שוב ושוב אל תוך חייך.

נוחות היא לא פחות שווה מעצמאות עבור אנשים שנמצאים בתחילת דרכם או בדרך מסוימת. האם את מוכנה לשלם את מחיר הנוחות תמורת העצמאות שלך? אם מבחינתך את נמצאת בתהליך בוגר בחיים והנוחות הזאת כבר לא משרתת את הגדילה שלך, אז זה חשבון הנפש שאת צריכה לעשות עם עצמך. להישאר באזור הנוחות זה כבר חזירות, כי אביך מקטין ומצמצם את המרחב בכל תחומי החיים שלך”.

ערכה: אפרת קורמן

מתוך תוכניתה של
שלומית תמיר, כל יום שני ב־20:00 ב"רדיו ללא הפסקה"

כיצד לעזור לילדה בת 9 להתגבר על חרדות ופחדים?

וגם: איך לפתור סכסוך עם האב שמזכיר מערכת יחסים ישנה? שלומית תמיר מייעצת