אני אמא לנער בן 17. בני נוהג לצאת עם חברים לבר המקומי בכל סוף שבוע ושם הם נוהגים לשתות המון. כשזה קורה הוא תמיד חוזר בלילה שיכור. הוא לא יודע שאני נשארת ערה מודאגת במיטה ואני לא כל כך יודעת מה עלי לעשות, והאם יש צורך לפעול בנושא. אשמח מאוד לעצתך.

"ברור שיש לך סיבה לדאגה, אך במקום שתישארי ערה במיטה מוטב שתפעלי. אני מציע שתפריעי לבנך, קומי ותלכי אל הבר, תרגיזי אותו ותגרמי לו להגיד לך שאת עושה לו פדיחות עם החברים. לדעתי אם תעשי זאת גם חבריו יעריכו את האכפתיות שלך. אם בנך מגיע הביתה שיכור ואת מגיעה למצב שאת יוצאת מדעתך מרוב דאגה, אז למה שהוא לא ידאג?

שיתחיל להבין במה מדובר פה ובהשלכות שיש למעשיו. את לא צריכה לסבול מרגשות אשמה, את צריכה לדאוג שהבן שלך ימשיך לחיות. את לא צריכה חלילה לשמוע שבנך עשה תאונה ומת בגלל שהיה שיכור, ובדיעבד לשאול את עצמך מה יכולת לעשות כדי שזה לא יקרה. כל כך קל לעצור מקרים כאלה לפני שהנזק נגרם, אבל אחר כך, כשנער מקפח את חייו בגלל שתייה מופרזת ונהיגה חסרת אחריות, כבר אי אפשר לעשות דבר".

אבי היה שתיין ואלכוהוליסט ובגלל ילדותי הקשה נמנעתי עד כה מלגעת במשקאות אלכוהוליים. אף על פי שהתרחקתי מאלכוהול כמו מאש אני חוששת באופן תמידי מנטייה שיש בי להתמכרות. האם אכן מדובר בנטייה גנטית ויש מקום לחשש?

"לדעתי, העובדה שגדלת בבית שבו ראית את הנזק שנגרם מהתמכרות לאלכוהול צריכה להוות עבורך נורה אדומה לכל החיים. לכולנו יש במוח מנגנון שתפקידו להתרגל לכל דבר. אדם שגר בעיר למשל לא ישמע בשלב מסוים את רעשי הכביש, אבל תושב הכפר שיגיע לישון בעיר יבחין בכל רעש חדש ויתקשה להתרגל אליו. לעומת זאת, אם מישהו מהעיר יתארח בצימר בגליל לדוגמה, הוא יבחין בקרקורי התרנגולות, צרצור הצרצרים וכו',

אבל המקומיים התרגלו לרעשים ולריחות. כוונתי היא שבני האדם לומדים להתרגל לכל דבר ולכל חומר. מה גם שעם הזמן המוח לומד לפרק את אותם החומרים יותר מהר. כשזה קורה, במקרה של אלכוהול או כל חומר אחר, מתחילים להגביר את הצריכה ובעצם מגיעים להתמכרות. לכולנו יש נטייה להתרגל לכל דבר, ואם מתרגלים לאלכוהול אז עם הזמן מתמכרים אליו והנזקים ידועים. המלצתי היא שפשוט תמשיכי לפחד, זה יותר טוב מכל דבר אחר. פחד הוא דחף שנותן כוח, ובמקרה הזה הוא דוחף אותך לשמור על הבריאות ועל החיים שלך".

אני מעשנת שנים רבות ונמאס לי. הייתי בשתי סדנאות לגמילה מעישון, לקחתי כדורים וכלום לא עזר, פשוט לא הצלחתי להיגמל. קשה לי כי בן הזוג שלי מעשן ובנוסף יש לי בעיה של השמנת יתר. מה עלי לעשות?

"ראשית חשוב לי להדגיש שאני כמובן לא ממליץ על כדורים למיניהם שאמורים לעזור בעת גמילה מעישון, עדיף להימנע מלהכניס לגוף חומרים כימיים למיניהם. ברוב המקרים של גמילה מעישון ההחלטה היא בעצם הגורם המכריע. לפי התיאור שלך את כבר החלטת להפסיק לעשן, וכעת עלייך רק להתמיד בהחלטתך. מחקרים מראים שאם שני בני הזוג נגמלים יחד רוב הסיכויים שהם יצליחו להיגמל, ואם רק אחד עושה את זה רוב הסיכויים שהוא ייכשל.

אם את בתוך סביבה שבה את ממשיכה לנשום עשן והניקוטין ממשיך להיכנס לך לגוף, וזה מפתה וזה תמיד בסוף האוכל וליד הטלוויזיה, הגמילה קשה הרבה יותר. ההמלצה שלי במקרה כזה היא שלא רק את תקבלי את ההחלטה, אלא פשוט תשוחחו על הנושא. תבקשי ממנו לנסות יחד, כי ביחד הסיכוי להצליח הוא הרבה יותר גבוה מאשר לבד. מלבד הטיפול בדחף יש אלמנטים שהם חובה בטיפול מגמילה, כמו ליווי, ייעוץ תמיכה בתחום התזונה. אנשים רבים חוזרים לעשן רק כי הם עולים במשקל.

אם מישהו באמת רוצה להפסיק לעשן הוא חייב להתמיד לאורך זמן. את מעשנת, את גם מרעילה את הגוף שלך. תביני, גוף שצריך לפרק במשך היום את כל הרעלנים שיש בתוך הסיגריות, אין לו כוח או אנרגיה, מערכות לא מסוגלות גם לטפל בהשמנת יתר, את קמה בבוקר וזה כמו טלפון ששמת אותו בלילה לטעינה והוא נטען, אבל את קמה בבוקר ולמערכת שלך יש אנרגיה מסוימת והשאלה מה את עושה איתה.

אם הגוף שלך צריך לשרוף את כל הרעלים של הסיגריות אין לך אנרגיה גם בשביל ירידה במשקל. את מתארת מצב שאת מעמיסה על המערכת שלך. העובדה היא שהגוף שלך הופך מזון לשומנים והוא לא משחרר את השומנים האלה. קודם כל תפסיקי לעשן, דברי עם בן זוגך ותגיעו יחד להחלטה, וברגע שאת מקבלת החלטה והוא גם, תעשו איך שתחליטו הפסקה".

מתוך תוכניתו של אהוד אברהמסון, כל יום שישי ב־06:00 ב"רדיו ללא הפסקה". ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי

מה לעשות כשהבן המתבגר חוזר שיכור מיציאות בסוף השבוע?

וגם: האם התמכרות לאלכוהול היא נטייה גנטית, וכיצד ניתן להיגמל מסיגריות?