לפני חצי שנה ילדה מור, 34, עורכת דין מקיבוץ שער העמקים, את בתה השנייה. בעלה, תומר דרורי, מטפל ברפואה סינית, הציע להכין לה קפסולות משלייתה כדי שתיטול אותן. "אני מכיר את הנושא מהרפואה הסינית", הוא מספר. "חקרתי ולמדתי את התחום, העליתי את הרעיון, ואשתי, שבהתחלה הייתה מסויגת, גילתה עם הזמן יותר ויותר עניין ובסופו של דבר דרבנה אותי לעשות את זה".
"כששומעים על זה בפעם הראשונה יש בזה משהו מאוד מרתיע, כי את לא שומעת על זה בשום מקום", מספרת מור. "בבתי החולים, למשל, לא מדברים על האפשרות הזאת. עם הזמן התחלתי להבין מה זו שליה. הרי זה מה שמזין את התינוק שלי לאורך כל ההריון, אז מדוע שזה לא ישמש גם אותי? אם אנשים מסוגלים לאכול בשר, שזה חיות מתות, אז מה הבעיה לאכול משהו שהגוף שלי מייצר? וכמובן, כשהבנתי מה היתרונות של השליה, הגעתי למסקנה שזה בטח לא יזיק".
השליה היא למעשה איבר המתפתח יחד עם העובר במהלך ההריון. היא ממוקמת בדופן הרחם, וממנה יוצא חבל הטבור. תפקידה העיקרי הוא לאפשר חילוף חומרים בין האם לעובר, והיא נושאת את החומר התורשתי של העובר. נשים שבוחרות לאכול אותה טוענות כי היא עתירת ברזל ומסייעת להפחית דיכאון אחרי לידה. "קפסול שליות זה משהו שרק עכשיו מתחילים לדבר עליו בארץ", אומרת אירה קרן־מונק, דולה במקצועה ובעלת ותק של חמש שנים בקפסול שליות. "התופעה הזאת מאוד נפוצה באירופה, בארצות הברית ובארצות המזרח, ואנחנו מתחילים עכשיו לקבל השראה מהם. אפשר כבר לראות ברשת הרבה שיחות סביב הנושא, ויש גם נשים שלקחו את הקפסולות האלה וממליצות על כך בכל מיני קבוצות שקשורות להריון ולידה. מגיעות אלי בעניין כשלוש־ארבע נשים בחודש בממוצע. זה יותר ממה שהיה בעבר, אבל עדיין מדובר בנשים בודדות".
"הנושא הזה של אכילת שליה ידוע בבעלי חיים", טוען פרופ' משנה אבי אביטל, ראש המעבדה לביולוגיה התנהגותית, המחלקה לפיזיולוגיה, הפקולטה לרפואה בטכניון. "זה איזשהו דחף של בעל החיים קודם כל לנקות את סביבת ההמלטה. כמובן שאצלן, בניגוד לבני אדם, אין מי שיעזור להוציא את השליה. הנושא של הוצאת השליה הוא חלק מהליך הלידה בבית החולים, וכמובן הוא חיוני לסיום תהליך הלידה ולבריאות היולדת".
אביטל, המשמש גם כאחראי לקידום המחקר בבית החולים העמק של שירותי בריאות כללית, מסביר שהשליה היא למעשה שק שמהווה סביבת החיים של העובר במהלך התפתחותו, ולטענתו, "לא ברור איך המנהג הזה מסין חדר לעולם המערבי. אף על פי שיש שחושבים שזה נהוג אצל סינים רבים, בסך הכל מדובר באחוזים בודדים שנוהגים כך ועושים מהשליה מאכלים, מכינים ממנה מרק או קציצות. למעשה, אין שום עדות מדעית לאיזושהי סגולה שיש למנהג הזה. כמו כן, קרוב לוודאי שבאומה כל כך גדולה וממש לא משגשגת כמו האומה הסינית, שבה לעתים הנשים היולדות מגיעות ממקום שבו אפילו אוכל אין להן, הרי שמוצר כזה שנופל לרשותה של אשה כפרית ענייה זהו בסך הכל מקור מצוין לחלבון בשבילה. כמו כן, אכילת השליה היא חד־משמעית לא משהו שכיח בארצות הברית ובעולם המערבי. זה עולה לכותרות רק כי איזה מפורסם מעלה את זה, ומפורסמים לפעמים קובעים את צו האופנה. לא הייתי נותן לזה שום מקום מדעי חוץ מצו האופנה".
גם ד"ר מוטי ברדיצ'ב, מנהל חדר לידה, המרכז הרפואי כרמל חיפה, מפקפק ביעילותן של קפסולות המכילות שליה. "אלה נראים לי דברים כמעט הזויים, וגם אם נניח שיש בשליה חומרים העוזרים בדבר זה או אחר, הרי שבתהליך העיבוד הם ייהרסו", הוא אומר. "נראה לי שההבטחות האלה לא מבוססות על שום דבר אמיתי. זה לא מסייע לא למצבי דכדוך, לא למצבים של חוסר ברזל ואנמיה, והרבה יותר פשוט לקחת כדורי ברזל. אני לא הייתי ממליץ על אכילת השליה, אבל כל איש באמונתו יחיה".
התרעות פיקוד העורף